מתחילה להבין ולהרגיש את זה שוב מחדש.

הכניסות האובססיביות, הרצון לתגובות. זו לא באמת המטרה שלשמה אני כותבת.

אני אוהבת לכתוב, ואני מרגישה שאני עושה עוול בכל פוסט מחדש, מהסיבה היחידה שאני לא באמת כותבת את מה שאני רוצה לומר.

אני לא יכולה לכתוב פה הכל, אני לא רוצה לכתוב פה מהכל, מהחשש של להיראות חלשה, תלותית ו\או לגרום לאחרים להרגיש רע או לחשוב עליי רע.

אני אוהבת לכתוב אבל אני מרגישה שזה לא טוב לי מספיק.

הלוואי ולא הייתי חלק מהמין האנושי. יצורים מאכזבים, נחותים. יודעים לגרום אחד לשני להרגיש רע כדי לספק אינטרסים אישיים. לפחות החיות הן אמיתיות, גם הצבועים.

תכנונים לעתיד:

כשהתיכון ייגמר, אני לא אצלם תמונות. אני לא אצטלם עם אחרים, רק אם יבקשו ממני ממש יפה.

אני לא אבקש מאחרים לשמור על קשר, אני לא בטוחה שאני רוצה את זה כבר.

אני אתחיל חיים חדשים, אכיר אנשים חדשים. כבר הרבה שלא הכרתי אדם חדש.

אני אשמור על מי שחשוב לי באמת, והרשימה של האנשים האלה הצטמצמה מאוד בחודש האחרון.

אתם בכלל לא רוצים לשמור איתי על קשר, אני באמת חושבת שאני לא שווה את זה.

תמיד חשבתי שזה ממש מקסים - חברים מהתיכון שגדלו ושמרו על קשר כשהם מבוגרים, אבל אני מבינה למה לרוב זה לא קורה. מצדיקה את זה אפילו.

אני אנצל את ההזדמנות להשתנות.

אני כבר לא באה לבית הספר בשביל ההווי החברתי. יש מבחנים שצריך ללמוד אליהם.

פנדורה.