למה?

איני יודע. דומה היה כאילו היא מוקפת מעגל של חמושים שמכוונים את חניתותיהם כלפי חוץ. בכל פעם שהתקרבתי, נתקלתי בחודי החניתות, נפצעתי ונאלצתי לסגת. סבלתי מאוד.

הנערה לא הייתה אשמה בזה?

נדמה לי שלא, בעצם, אני יודע שלא. ההשוואה הקודמת לא היתה שלמה, גם אני הייתי מוקף חמושים, שכיוונו את חניתותיהם כלפי פנים, כלומר אלי. כשנדחקתי לגשת אל הנערה נלכדתי תחילה בין החניתות של החמושים שלי, וכבר פה לא הצלחתי להתקדם. אולי אפילו לא הגעתי כלל אל החמושים של הנערה, ואם אמנם הגעתי, כי אז כבר שָתֵתִי דם מן החניתות שלי והייתי מחוסר הכרה.

האם נשארה הנערה לבדה?

לא, אחר הצליח להידחק ולגשת אליה, בקלות ובלי מכשול, ואני, תשוש ממאמצי, צפיתי בהם בשוויון נפש, כאילו הייתי האוויר שהם הגישו דרכו את פניהם זה לזה לנשיקה הראשונה.

מאת: אנונימי. עריכה - מאת: קפקא [כמובן].

נכתב ב:תקופה לא ידועה.

מתאים ל: כל הזמן, בעצם.

תקראו לי מושפעת מספרות, אבל זה היה קטע ממש יפה.

Un-Seen