| 7/2009
תמיד רציתי לבכות מאהבה.
תמיד חשבתי שיש משהו מרתק בתחושת הכאב שסופגים מלאהוב אחר.
תחושה ממלאת שכזאת. לרצות לאהוב יותר ממה שאני יכולה, יותר ממה שאני כבר אוהבת. להרגיש שאני אוהבת ומאוהבת בכל ליבי, אבל זה לא מספיק. ורוצים לאהוב יותר אבל אין כבר מקום. אין לאן להכניס תחושות חדשות, וישנות. וכך האהבה משתלבת בכאב. וכשאין יותר מקום למלא את הלב אז זה פורץ החוצה, לדמעות.
זה כמו לאכול ארוחה מפסקת בערב יום כיפור. אוכלים עוד ועוד ועוד, עד שהבטן כבר כואבת.
ולמרות הכאב עדיין רוצים להמשיך לאכול, כי זה כיף. כי...טעים.
תמיד הבנתי שקיים סיפוק כלשהו שבתאוות הבשרים. האינטימיות שבנגיעה. שכרון החושים של מעשה אהבה.
ההתמסרות הפיזית המוחלטת שבמגע. הריתוק מהריח, המלאכותי או הטבעי.
הגירוי הנלווה לכל נשיקה, לכל אנחה, לכל לחישה אוהבת. הרוגע שבתנועה.
אפשר לקרוא לזה בכל כך הרבה שמות, אבל הממכר ביותר הוא אכן "לעשות אהבה".
כי אין יותר פשוט מזה. לתת את כל כולי, כל היבט בי, למעשה אהבה איתך.
סיפרת לי שזה לא הרתיע אותך כשאמרת לי לראשונה, מוקדם מהצפוי, שאתה אוהב אותי, וגם לא חשבת אם אני ארתע מזה או לא.
אתה תמיד פועל לפי מה שאתה מרגיש.
ואז סיפרתי לך שנרתעתי. לא כי לא הרגשתי כמוך, זו הייתה התלות החדשה הזאת שנוצרה בינינו. התלות שעדיין קיימת.
וכבר מזמן שאני לא נרתעת יותר מלהיות תלויה בך וברגשות האלה שיצרת בי, הפתיחות הזאת שיצרת בי.
אני גאה לומר שאני תלויה בך, בכל רגע שאני ערה, ולרוב גם כשאני ישנה.
אתמול בכיתי לראשונה, לא מגעגוע או מעצב, אלא מאהבה.
בכיתי כי שכבתי לידך במיטה, ואתה כבר הספקת להירדם אבל עדיין חיבקת אותי חזק כאילו אתה ער.
והסתכלתי עלייך ישן, רגוע ושליו, בשעה הטבעית ביותר שלך.
וליטפתי אותך, וכשדגדג לך אז זזת קצת מתוך שינה, אולי לא קלטת שזו אני, וזה גרם לי לחייך.
ואז בכיתי, כי הבנתי שוב עד כמה שאני מאוהבת בך.
אני מאוהבת בך בגלל שאתה גורם לי להרגיש הכי טוב בעולם כי אני איתך, וכשאני איתך. וגם כשאני לא.
אני מאוהבת בך כי אני שלמה בכל יום שאני איתך, וגם בלילות.
אני מאוהבת בך בגלל תחושת הגעגוע והעצב שאני מרגישה בגללך בכל יום ראשון כשאני קמה וקולטת שאני אראה אותך רק בעוד ארבעה ימים וחצי.
אני מאוהבת בך בגלל תחושת הרוגע שאתה משרה בי כשאתה ישן לידי, וכשאני ישנה איתך מחובקת בזרועותיך.
אני מאוהבת בך כי לראשונה בחיי שאני מסורה למישהו או משהו כמו שאני מסורה לך.
אני מאוהבת בך כי הקול שלך גורם לי לאבד כיוון, והצחוק שלך גורם לי לצחוק גם אם אין לי סיבה.
אני מאוהבת בך כי אתה נותן לי להרגיש שגם אתה מאוהב בי מאותן סיבות בדיוק, ואני יודעת עד כמה שזה נדיר.
אני מאוהבת בך כי אתה הארוחה המפסקת שלי. אבל לא רק ביום כיפור, אלא בכל יום ובכל סוף-שבוע.
אני שלך, כל כולי. כל מה שתבקש ותרצה, מתי שרק תבקש ותרצה - אני כולי שלך.
כל מאוויי ותשוקותיי נתונים לך, כי אתה יצרת אותם בי, כי הם גרמו לי לרצות אותך. לרצות לחיות.
אתה השמש שלי, קרן האור שלי, התקווה שלי - כשאין לי אחת כזאת משלי.
אתה גורם לי לחייך מעצם המחשבה עלייך. אתה גורם לי להסמיק מפנטזיה שטותית.
אתה גורם לי לחלום בהקיץ, ולחלום על עתיד איתך. והכי יפה, זה שאתה גורם לי לא לפחד מעתיד איתך, במיוחד כשאתה מדבר על זה בעצמך.
אתמול בלילה בכיתי בזרועותייך כי אני אוהבת אותך.
אני אוהבת אותך, וזו הדרך הפשוטה, הטהורה, והנכונה ביותר לתאר את זה.
| |
|  כינוי:
בת: 34 MSN:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
