אני לא יודעת למה החלטתי לכתוב אחרי חצי שנה של הפסקה.

את האמת?

כבר כמה ימים אני מתכננת את הפוסט הזה. מה יהיה כתוב בו ואיך הוא יראה.

תמיד הוא התחיל באותו משפט הנ"ל.

ועכשיו באמת, באמת? זה יום השנה לפתיחת הבלוג, אז החלטתי לעשות כבוד. לכתיבה בכללי, לכל מה שפרסמתי, החצי שנה הראשונה שכתבתי ולכם - שקוראים כאן במקרה (תמשיכו זה לא מקרי [= ).

יש לי תחושה שזה אולי יהיה קצת ארוך...תתמודדו בגבורה P:

סיבה שניה למה אני כותבת: אולי כי זה מן סגירת מעגל -פתחתי שנה ועכשיו אני סוגרת אותה. באותה דרך שפתחתי אותה.

אני יכולה להגיד בלב שלם שזו היתה השנה הכי מרובת-תהפוכות שהיתה לי. אכשהו המשפט לא נשמע כל כך הגיוני מבחינה תחבירית :| אולי זה רק בגלל השעה...

אני מנסה לסדר את כל מה שאני רוצה לכתוב בצורה הגיונית. לאסוף מקבץ של אנקדוטות מפוזרות לטקסט מלא אחד שיביע את כל מה שאני רוצה להגיד, סלחו לי אם בסופו של דבר הוא לא ישמע כל כך הגיוני.

נחזור לשנה שהיתה. עבר עלי כל כך הרבה. דברים שלא חוויתי, או הרגשתי קודם לכן. בגלל זה כנראה לא ידעתי להתמודד בצורה נכונה.

סיימתי את השנה באותה דרך שגם התחלתי אותה.

אני מניחה שזה קצת סותר את המשפט הקודם. ההסבר היחידי לכך, הוא שהִשְתַנֵתִי (וגם למדתי לנקד חחח) כל כך הרבה פעמים במטרה למצוא את מה שיהיה לי נוח לחיות איתו, אך בסופו של דבר לא הסתדרתי עם כל אלה שהפכתי להיות וחזרתי להיות ה"מוכר" מפעם.

אבל גם המוכר חזר עם כמה שינויים. כאן אתם נכנסים.

הפוסט נשלח לכל מי שאני חושבת שתרם לי משהו בשנה האחרונה. שהשפיע עלי, עזר לי, גרם לי לראות דברים בצורה שונה, שימח אותי, הקשיב לי, סבל אותי,הצחיק אותי, אפילו העציב אותי, או שסתם מגיעה לו תודה רק כי הוא\היא נוכח\ת בחיים שלי.

אז תודה.

מכל הלב.

לחברים.

לאנשים חדשים שהכרתי.

למכרים שחידשתי איתם קשרים רק לאחרונה.

לוותיקים שנשארו איתי לאורך כל הדרך, למרות שציפיתי מעצמי לנתק מזמן את הקשר (פשוט לא נתתם לי, עכשיו תסבלו P:)

וכן, גם לאלו שניתקתי איתם את הקשר (באשמתי או באשמתם) למרות שלא חשבתי שזה יקרה בחיים. ואני אשמח לחדש את הקשר שוב, אתם רק חייבים לשתף פעולה קצת אם אתם מעוניינים.

(דאמ, זה נשמע כאילו אני מעניקה פרס גראמי או משהו)

אני מי שאני רק כי אתם הרכבתם אותי להיות מי שאני.

אני עדיין אני מפעם, אותה אחת שהכרתם. רק קצת יותר משופרת.

עברתי על כללל הבלוג לפני שבועיים בערך. הוא עדיין די מביע את מה שאני באמת. אולי הייתי מוסיפה קצת לרשימת ה-To Do List בצד...גם אני טינאייג'רית לא? חח

ראיתי איך דברים שקיוויתי להם לפני חצי שנה התגשמו, לטוב ולרע. צפיתי מראש, והגשמתי את מה שרציתי. מראש.

נפלתי וקמתי.

נשברתי והתגברתי.

בכיתי וצחקתי.

הרווחתי והפסדתי.

החכמתי והיתטפשתי (נכון שזה כל כך אני המשפט האחרון?! חח).

ואני לא יכולה להגיד שהייתי מחזירה את הכל בחזרה. כי בחיים לא.

כל הרע - גרם לי להיות חזקה יותר.

וכל הטוב - הוא רק טוב.

את האמת? (זו רק שאני או שאני נשמעת ממוחזרת?)

לא תכננתי שהפוסט יראה ככה. כתבתי דברים שלא תכננתי ולא כתבתי את מה שבאמת חשבתי עליו. הוא נבנה בתהליך.

זה לא אומר שאני חוזרת לכתוב באופן קבוע.

אולי פעם בכמה שבועות אם אני אצטרך. אולי לא. לא כל כך התגעגעתי.

ורק כדי לעצבן כמה מכם - סינרגיה הם שולטים, והם אהבת חיי! ואין על מה לדון בכך יותר!!

עכשיו נראה אתכם מגיבים על זה...

=]

333>

הו.האימה.

לא-שלא-ראיתם-כבר.