לא באמת.

אני יכולה להאשים את שעת הלילה המאוחרת יחסית, אבל אני לא יודעת אם אני יכולה להבהיר ולהעביר את מה שאני רוצה לומר באופן...בוא נאמר, מובן וכנה. מובן לעומק, כנה עד הסוף. כי אולי יש גבול למה שאני מרשה לעצמי לומר.

אני רק יכולה לנסות להבהיר לך כמה הוקל לי להכיר אותך, מההתחלה ועד עכשיו. גם עכשיו.

אני רק יכולה לנסות להבהיר כמה שאני באמת מתגעגעת אליך. עדיין, ולמרבה הפלא - תמיד.

אני רק יכולה לנסות להבהיר שאין לי שום כוונות לשכוח את הנוכחות שלך. לעולם.

אבל זה רק לנסות.

אולי אין באמת גבול למה שאני מרשה לעצמי לומר.

או לכתוב פה, בכל אופן.

אני לא יודעת עד כמה הייתי מוכנה להחליף את השנה האחרונה ולגרום לה להידמות לשנה שלפניה. כי בדרך עקיפה אתה גרמת לשנה האחרונה להיות השנה הכי טובה שלי, ועם זאת - בלי שום קשר ישיר אליך. אם הייתה לי מכונת זמן בהחלט הייתי משנה כמה דברים, הייתי שומרת עליך טוב יותר. הייתי משנה דברים ממש מהתחלה.

אני שונאת להתחרט.

אני לא יודעת עד כמה השתפכות הלב הזו מסוגלת להרתיע אותך, מצד שני אני כבר לא יודעת עליך כל כך הרבה.

כל כך חבל לי.

ושוב, אני לא חושבת שאתה באמת מבין כמה שאתה יקר לי.

היית, עודך ותמיד תהיה.

                               
                                                              למה זה מרגיש לי כמו מכתב פרידה כשזה לא?

                                                                                התחרטתי. שוב.

כשעוד היה במה להאמין.

גם אם זה היה אלוהים.

קשה לחיות חיים כלכך ריקנים. ואני לא מתלוננת כי האהבה אצלי ממלאת כמעט הכל.

האחוז הקטן הזה זה מה שמפריע לי.

כשלא נשאר יותר במה להאמין, באלוהים, במדינה, בחיים, באומנות, במוזיקה.

אפילו במוזיקה. ולהיתפס באמונה ישנה, הרי שזה לא בהכרח בריא. גם אם זה מספק.

כי רק כשחושבים על זה לעומק מבינים שזה לא באמת בסדר.

למה מגלים מה באמת חסר כשהחושבים שהכל נהיה טוב פתאום? בדיוק כשהכל מתחיל להסתדר כמו שצריך.

 באמת שלא רע לי, אל תתהו אפילו לרגע.

I hear Jerusalem bells a ringing
Roman Cavalry choirs are singing
Be my mirror my sword and shield

My missionaries in a foreign field

For some reason I can't explain
Once you go there was never, never an honest word
That was when I ruled the world

גם אם לא מעזים לומר אותה במילים.

מחשבות לא קובעות, אבל באמת נורא קשה לחיות איתן.