θεός από μηχανής
היא פתחה את פיה ואמרה את הגרוע מכל - "אוקיי תלמידים, תצתרכו להגיש את הבחינות בעוד 10 דק'"
מחשבות טורדניות צצו כמעט מייד במוחי, לצד הקוסינוסים, הסינוסים ונקודות הפיתול. מחשבות בסיגנון ה" זה לא היה שווה את זה" "אני אקבל נכשל ויעוף ממופ"ת ", "ביזבוז של שבועיים" ........
אוקיי, נשימה עמוקה ו......שאלה אחרת
למה?! למה זה לא מסתדר? כמויות האקמול והלורסטין מתחילות לפוג בעוד מוחי מתחיל לגעוש והאף לנזול על הדפים הריקים כמעט. עיני מביטות מעלה לתוך הנק' האלקטרוניות שבשעון שולחן שלי- שמסמנות שניו, המתחלופות לדקות ואף מהר יותר לשעות (שעתיים, לדיוק) - וקוראות לי להגיש.
אני משרבט משהו במהירות, כותב שם ומגיש למורה, שמביטה בי חסרת הבעה. המורה הזו, היא שניהלה איתי ועם ההורים שיחה לפני שבועיים כמעט, על המצב הלימודי המופת(נ)י(קי) שלי. הוא אמרה שעם אני לא אקבל מעל חמישים במועד א', ואז משפר במועד ב', זה פשוט לא רווחי לי להישאר במופ"ת - ולחשוב שהכל התחיל מ-15 אחד קטן.
את מועד א' עברנו, ואני יכול להגיד בגאווה שקיבלתי בו 60, אבל מועד ב'?
שולח מבט אחרון בתלמידים האחרונים שכותבים, ויוצא החוצה.
אחחחח ההקלה. מזג- האוויר והרוח הקיצית משכיחים ממני את מה שהיה דקות ספורות אחורה, בעודי נושם לרווחה.....
אך ההקלה קצרה היא,
כי אני חוזר לעוד למידה, לקראת הבאות.
לקראת לשון, לקראת תנ"ך, הבאים ישר אחד אחרי השני.
שני המבחנים בראשון ובשני עברו כבר, ועכשיו עברה לה גם המתמטיקה שהשאירה את שני המבחנים בחמישי ושישי...
5 מבחנים בשבוע, פשוט להישתגע.
If I die and go to hell real soon, it will appear to me as this room. And for eternity I'd lay in bed in my boxers, half stoned, with the pillow under my head. At this rate, I'll be heading for electric chairs.
בקרוב פוסט טיול שנתי!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
