לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

beutiful nightmare


בבניה

כינוי: 

בן: 33

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

4/2008

זכרונות ילדות...(לא שלי)


התהיתם פעם כיצד קשישים חוגגים יומהולדת?

וכבן, הם מארגנים מסיבה, מביאים הרבה אלכוהול, גנרטור ומוצאים מקום - בלי משטרה.

ואז? מאחרים במינימום שעה. (בטענה שזה כאב פרקים)

ואני בדיוק כמוהו. אומנם לא איתחרתי לעדכן בשעה(אלה יותר במשהו שמתקרב לחודש), אבל חיכיתי בדיוק לזמן המתאים- בו אתם כמעט שוחכים את המסיבה ואת החגיגה, וכמובן לאחר המסיבה המשפחתית שהייתה.

(תאמת, זה היה כאב פרקים...או יותר נכון ברכיים...איה, ממש רואים את הכאב)

ובכן,

מזלטוב!לקרוב היחיד שבקשר.מזלטוב-ועכשיו אתה רישמית יכול להתנוסס במודיעין תחת התגית "פדופיל" חח

(או, ליגאלית, תחת התגית "קשיש)

כי מי לא יכול להעיד בביטחון יותר טוב, על 15.516 שנות הכירותינו. מי יכול להעיד יותר טוב על המקומות הביזאריים בהם ישנת(הכוללים, את הקלאסיקות, כגון ארון חשמל, יער, מחסן[על בסיס קבוע..] וגם כמה ניסיונות לישן מתחת למיטה, למשל), על המשקאות ששתית ועל הגועל נפש שנישקת (איככ!#$שש!#).

 

כןכן חברים, זהו סיפור מופלא על נער/גבר-עם-אכושרמוטה-תסמונת-פיטר-פן, בו מעורבים קסמים, שיקויי מישקה מופלאים, וכלב אחד מאוד לא בתול (המבין יבין).

זה אדם, ובאמת- עם כל הכבוד, אשר הגדיר מחדש את מושגי האלכוהליזם. ולמרות שהוא בצבא, הוא עדיין מוצא זמן לצאת למודיעין ולהישתכר (אווו..איזה חמוד!)

המסיבה - הייתה טובה, במיוחד עם הטיבול האישי שאני הבאתי לשמה -אבסלוט אגסים.

התנמונות רעות. לכן אני במכוון לא אשים את התמונות כאן (תבקשו מהזבל ששם את התמונות הכי גרועות שלי>.> )

 

ד.א., איליה, תמסור למרצ'לו למצוא חברים חדשים עד למסיבה הבאה 0-0.


 

ועכשיו גבירותי ורבותי, לחלק העיקרי של הפוסט - אני.

סתם לא,   - הבר.

אותו קשיש האגדי, לקח אותי לאחר יום מפרח ומסוייט(בחלקו) בת"א (אני עוד אתנקם בהם), ביום חמישי ה-17.04.08 בחופשת הפסח האחרונה (TEAR), בשעה 22:45 בדיוק - לאחר פיתום בכוח ע"י מרצ'לו - לפגישת חבריו בירושליים.

אחרי נדידה ברחובות חשוכים, ריקים ומעט מפחיד ניכנסו לפנייה חדה ומול עיניים התגלה המחזה הנ"ל:

כיכר, לא גדולה ולא קטנה,אבל מפוצצת באנשים ככה שאי-אפשר לעבור, ורעש שבא מכל כיוון (או בר בסביבה) וכמובן, מין האנשים.

רוב האנשים כמוני - אנשי מודיעין אותה אני יכול לכנות בכינויים רבים כגון "כפר", "יישוב" או "התנחלות על גבול החוקית" אבל אחרון אחרון אני יכול לכנות אותה כ"עיר" - היו בורחים בבהלה.

אך אני, איש גיבור ואמיץ(חח לא.) התעמתתי עם הבעיה. ועם כבר להיתעמת איתה, אז למה לא לעשות זאת כאשר אתה ישוב בזולת האגון(כניסה מגיל 22 בלבד עם הצגת ת.ז.), שותה את קוקטייל הבית מכוס אלגנתית, ותאורה רומנטית מאירה את עינייך(למרות שהרוב היו בנים)?

 

לסיכום, היה מהנה, משכר(לא ממש) ומעייף. ככה מסתכם לו הביקור הראשון שלי בבר הארץישראלי המומצע.

עד לבר הבאXD


אני והבוץ היקר בעולם מין הפוסט הקודם:



 

התחת שלי מפורסם:

 

נכתב על ידי , 27/4/2008 17:05  
17 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מתחת למים


אני שומע.

אני מקשיב.

מקשיב לצלילי מחוגי ההליקופטר שנשמעים כאילו בסלואו-מושן, בעוד הם מתקדמים אחד אחד, מין שני האוזניים ובו זמנית מתחילים לנוע לכווןהעורף.

טאח טאח הם מתקעים שניה וממשיכים לנוע, עד אותו השלב בו זה כבר בלתי נסבל. אבל אני עוצם עיניים ונותם להם להמשיך.

טאח טאח הרעש משתנה בעוד שני להבי המסוק נפגשים.

דממה,

כאב חד מפלח את ראשי ואני מתחיל לאבד את טיפת האוויר האחרונה שלי, פותח את העיניים ומושך את עצמי מן עמקי המים הרותחיל אל תוך חדר האמבטיה הקר, המוצף במים( לא יפה, ביזבוז מים). מחציתו מוארת באור כתמתם -זהוב חם מין המחמם חדר ומחציתו השניה מוארת באור אפרפר-לבן מין החלון.

אני שםבטעות את היד על הקיור וגל קור תוקף אותי למרות האדים החמים שעולים מין המים ואני שמוע ברקע את להבי ההליקופטר מתחילים לחוג שוב  טאח טאח...טאח..טאק, טאק.

7:30 AM.

אני פותח את עיניי לבוקר אבקתי חמססיני מגעיל  בלי טיפת שמים כחולים אבל עדיין חמים ונעיםם ו...מעייף. פאקינג 4 וחצי שעות שניה משלוש וחצי אחרי הסרט המאכזב ההוא - סופרהירו - שעידן הציל את כבודו כי, כשהוא צוחק באמת אי אפשר שלא לצחוק.

טוב, חזרה לעיניינו. אני קם, מתלבש מהר, אוכל את שאריות ארוחת הבוקר (כי אצלנו בבית זה כמו בג'ונגלים:

המקדים זוכה, המאחר- נישאר רעב), מעבירים שירים לפאלפון, ואנחנו מתחילים לטוס במכונית דרך ענני האובן אל ים המלח!

אני לא יודע למה, אבל מאז גיל צעיר ים המלח היה בגדר פנטזיה בשבילי, ואף פעם לא יצא לי באמת להיות שם.

 ברקע שהגענו אני ראיתי את הפנטזיה מתנפצת אל מול עיני ברעש מחריש.

מזה?! שלולית מים קטנה שדחוסה בשתים וחצי ילדים קטנים ובאיזה זקן עם כרס. בנוסף לזה עוד כולם בחוץ מלאים בבוץ המוזר הזה וביחד עם האבק באוויור נוצר שילוב מנצח בו כולם ניראים כמו מפלצות חול מהלכו.

סתם, זה לא היה ככ רע חוץ מהמזג אוויר. ברגע הגעתנו לשם חששותי לגבי מזג האוויר(אשר הוצהרו בבוקר) אומתו ע"י האמירה של אמא "צדקת זה אותו המזג-אוויר גם כאן". תודה אמא, אני לא יושב לידך במכונית.    

אחרי כמה שעות דחוסות בין הילדים והזקן עם הכרס הנ"ל, התחיל להימאס לי כבר וכאב ראש הורגש באופק(אולי בגלל הלחץ הלחץ האטמוספריP: )

מאבק מנתח(!) נגד אחותי הוביל לטרמפ מזורז מצד השכנים שגם נסעו (וגרמו לי פעם ראשונה לטעום ארטישוק שעד עכשיו הייתי בטוח שזה איזה בשר) והביאו אותי חזרה לחמימות ולמגע המים.

נתתי לעצמי לשקוע אל מתחת לפלס, ולמים להשפך על הריצפה מסיבות שרק ארכימדס יוכל להסביר.

התבוננתי דרך אותם המים על העולם, במצב המוזר הזה. מעניין באמת, מי יוכל לתארו- מתחת למים. העולם משנה מצב צבירה- אך לאיזה? כי נוזל הוא לא, וגז גם כן.. ומי בכלל יודע אולי לעולם יש מצבי צבירה משלו...

בעודי מהרהר בשאלות הקריטיות האלו אני לאט לאט ולא במודע שם לב שהצבעים סבבי דועכים, דוהים ומשחירים. לאט לאט אני חוזר לחשכה התהומית בעודי נרדם בתוך יצרי עצמי ומגלה את עומקה הבלתי אפשרי של האמבטיה.

בעות האוויר האחרונות מטפסות ועושות את דרכן מעלה, חזרה אל האור, אל העולם העירוני, המוצק...

 


חג שמח לכולם!

נכתב על ידי , 19/4/2008 10:43  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



געגועי קיץ...


לכבוד האחד(אחת?!) באפריל(שעבר כבר), ובגלל שיש לי ככ הרבה זמן פנוי( SOOO NOT) קבלו אותה בפוסט:

 

תגידו מה שתגידו, עכשיו זה לא קיץ. התירוץ של החום, של היובש(אולי), ושל סוף השנה המתקרבת (אבל לא ממהרת, אני חייב להודות) לא יעזרו לכם, כי זה לא מאפייני הקיץ בשבילי (חוץ זה, האלרגיה שלי יודעת יותר טוב  )

קיץ זה ים, בריכות, אילת, וחוף-חול. קיץ זה שתיה קרה, פארקים, ארטיקים ובטלה( או מעש). קיץ זה להישאר ער עד מאוחר בלי לחשוב על מחר, לילות חמים, ומוזיקה טובה. קיץ זה סתם לשכב בשמש ולתת לקרני הגמא והרנטגן לתגנן אותך. וקיץ זה חופששש, כן, חופששש (מה שאומר שהשנה, לצערי הקיץ מתחיל יותר מאוחר תודות למשרד החינוך הנחמד).

אחרי מחשבה של 10 שניות וטיול שנתי אחד( שתאמת, היה כמעט לפני חודש, ועדיין לא שלחו לי תמונות, אז לא ניראלי שזה ילך..) למדבר, הגעתי למסכנה שביחד, כל אלו(ביחד עם קצת מים), יוצרים את התקופה המושלמת ביותר, תגידו מה שתגידו. 

חורף זה מעפן,

סתיו זה סתם,

אביב זה..קצת מוגזם.

אבל קיץץץץץץ......

 

אז תגידו מה שתגידו, אבל אני עדיין ישן עם פוח ובטריית חימום ליד (: 

 

note: deleted\

נכתב על ידי , 3/4/2008 17:05  
37 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , משוגעים , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לtacat אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על tacat ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)