לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

beutiful nightmare


בבניה

כינוי: 

בן: 33

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2008    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

5/2008

כתביו של מוח מלומד (יותר מידי)


החברים הכי קרובים שלי עכשיו,

אלה שאני באמת רק איתם, הם נווה אלמוג ומראין רוזנפלד (הו, והיתושים) - וזה כך עד סוף השנה.

למי שהשמות הנ"ל לא ממש אומרים משהו, יכול לקרוא להם "אימת המיקודיות"(והיתושים).

 

אל תבינו אותי לא נכון, זה לא כאילו שאני כל הזמן רק לומד, אני גם גולש באינטרנט, מקשיב למוזיקה, שותה וכו.

אוקיי, אולי אני באמת רק לומד, כי עם זה גלישה באינטרנט אז זה בשביל למצוא איזשהי נוסחה, ואולי לעיתים נדירות אני שומע מוזיקה כשאני לומד, והשתיה היחידה שאני מתקרב לשתות זה.....מים.

 

אבל אני גם צד יתושים!

לחשוב שהדבר היחידי שתצפה לראות כשתביט מעלה זה כוכבים, רק שאצלי זה יתושים, ובערך...באותה הכמות. (למרות שככה או ככה לא ציפיתי לראות מעל המיטה כוכבים..)

 

מתקונת אחת כבר עברה - בעיצוב.

 היה....ממוצע. כתבתי כולה 9 דפי A4 מלאים. נישארו רק עוד 12 מתכונות ובגרויות שאני יודע עליהם.

האווירה אחרי המתכונת, היתה...סטלנית. המתכונת (שהייתה ביום שלישי ה13.05.08 בשעה 8 עד עשר), שהלכה טוב(גם ככה ציון ההגשה שלי זה 100), השאירה אותי במצב רוח מרומם. נקווה שכך זה יהיה גם אחרי יום ראשון - יום הדין/מתכונת במתמטיקה.

 

 

טוב חברים, לאחר הפסקת הנשימה הזו, אני חוזר לחרוש את צאת הנשמה עד צאת החמה (של יום ראשון ).

נכתב על ידי , 15/5/2008 20:36  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



זכור!


אני שונא ימי זיכרון.

זה תמיד כלכך....איום.

טקסים ואבלות וזיכרונות..

טקסים מרגשים, נכון.

הרצאות וסיפורים מעניינים, צודקים.

אבל זה לא מחפר על הזוואה.

למרות זאת, כאשר פילחה הצפירה את אוזני, נעמדתי בגאון, ובשירת התיקווה הרכנתי ראש.

ובטקס, כאשר היא קראה 'תמיר', על שם בנה - האבדון הנורא,

את הצמרמורת שבי עברה,

אי אפשר לתאר.

ובצפירה, חיפשו עיני נקודת חוזק ואחיזה, ובסוף גמרו בלעקוב אחרי סדקים בקירות..

ואז היא נגמרה, ואני המום התיישבתי, ולא האמנתי זהיא עברה ככ מהר, ושלא הספקתי להקדיש לכל חייל שנפל אפילו...שניה..

שתי דקות היום.

ארבע, בשנה.

זהו הזמן שאנו מקדישים לכל אלו שנופלים כל יממה?

 

את הדבקת היזכור שרפתי. שרפתי ונתתי לרוח לפזר ולפרק אותה באוויר לאלפי חתיחות אפר, לזכר האלפים שנפלו,נופלים,ויפלו.

 

נכתב על ידי , 7/5/2008 21:07  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , משוגעים , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לtacat אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על tacat ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)