מאורעות וצרות רבות פקדו אותי בחודש של עידכנתי - בין היתר קבלת ת.ז.(בלי תאריך לידה עיברי -כניראה משרד הפנים מנסה לרמוז לי משהו..), פתיחת הקניון החדש (מ-ש-ע-מ-ם-!) ועוד..
אך יותר מכל ניראה כי הצרות אוהבות לקפוץ לביקור בסופ"שים שלי.
לדוגמה יום שישי ה-13 שעבר משכבר, הוא סיבה לצרה.
זה לא כאילו אני אדם של דברים מפחידים, אבל כאשר הציעו לי ללכת לאיזשהי תעלה נידחת העזפתי את זה על פני צפיה באיזה סרט אימה (סרט האימה האחרון שראיתי [לפני כשנתיים] - בו הרוצח התחבא מתחת למכוניות - גרם לי להיתרחק ממכוניות בלילה לאיזה חודש).
הסתבר שהבחירה שלי הייתה מהנה. שעות של הליכה בחושך, שליטה במקור האור העיקרי ובן דוד (שהוא גם בן 20..) פחדן, הנעימו את מוחו הסאדיסטי של עבדכם הנאמן.
ולחשוב שהוא היה זה שהכריח אותי לראות את אותו סרט אימה... אחח, הנקמה..מתוקה.
אך די לדבר על זמנים עברו (עליהם תוכלו לקרוא אצל הפחדן כאן), ובואו נדבר על הצרה האמיתית -יום שישי ההוא.
כידוע, לעבדכם הנאמן סובל מבעיות שינה, והוא נאבק בהם ככול יכולתו. באותו הלילה לקח לי סביבות ה-5 שניות להבין שלעשות ניסוי שינה עם אוזניות לפני שעת אפס זה לא חכם, 5 שניות להבין שלא איכפת לי כל עוד זה יפעל, וחצי שעה להבין שהמוזיקה המדטיבית רק מפריעה לי. עד אז כבר היה 12:00, אבל כמובן שזו רק ההתחלה.
דפקתי שינה מחופפת של שעתיים עד שהיתושים (שחשבתי שנעלמו עד אז) העירו אותי בעקיצות ואחותי (שקיוויתי שגם תעלם) העירה אותי בנחירות.
משפשף את העיניים הלכתי להשתין, ובדרך ראיתי אור בוקע מהמירפסת. והאור -מעניין.
יצאתי למקפסת לבדוק מה יש שם וראיתי - למרבה הפתעתי - את כיסא הפלסטיק שלנו בוער!
אבל מה בוער, בוער עם כמות עשן שחור שמילאה את הרחוב שלי . בוער עם שלולית פלסטיק על הריצפה שאיימה להטביע אותי. בוער עם להבות שהיו בגובה שלי עומד.
משום מה, כבר לא התחשק לי להשתין.
הסתכלתי הצידה וראיתי את החתולה שלי במרחק כמה מטרים מהשריפה מביטה בי באדישות, ואז חוזרת להביט בשריםה כאקט שאומר 'בוא תצתרף אלי, הבאתי פופקורן!'.
מתנודנד עדיין מהשינה רצתי להביא כוס מים ושפכתי אותה על האש - שקפצה בפיצוץ, עשתה פיטריית עשן באוויר, הגביהה את גובה הלהבות פי 2 וכמעט שרפה לי את הגבות.
זה היה השלב בו רצתי בפאניקה להעיר את אבא.
אבא נכנס למרפסת ושמעתי רק "וואו." לפני שהוא נעלם וחזר עם כוס מים - מה שגרר את התגובה שלי "אבאא לאאאא...!" (בסלואו מושן), אבל היה מאוחר מידי. האש הסתפקה רק בלהכפיל את הגובה שלה ולבצע עוד ניסיון דיי מוצלח לשרוף לאבא את הגבות.
(בזווית העין ראיתי את אמא שהתעוררה מכל הרעש מתיישבת בשוק על הכיסא היחיד באיזור ששרד -אחר"כ היא אמרה שזה היה כ"כ יפה ובקשה ממני להבעיר עוד כיסאות).
לאחר שעות של מאבקים וגיוס ידוענים לעזרתינו (כגון סמי הכבאי), הצלחנו להביס את הכיסא! -הוא זכה לקבורה נאותה.
אני לא יודע מי הדליק את הכיסא - אולי האלים זעמו עלי ואולי השכן היה נקמן טיפה יותר מידי -אבל אני עדיין תוהה עם עדיף היה פשוט להשיל את נעלי, לתיישב ליד החתולה שלי, ולחכות לקטע בו היא ו/או האש מודיעות לי שאני המשיח הבא.
ובכן אומרים שצרות באות בצררות, ויותר גרוע - בשלשות.
מה שנותן לי לעשות זה לקוות שהצרה השלישית לא תבוא עלי ב14 לחודש, בשעה 9:00 בידיוק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
