| |
טומי הולכת לתומה
|
| 2/2008
פסיכולוגיה התנהגותית
אני עושה לעצמי התנהגות:
1. אני רוצה לקנות מעמד לגיטרה, שתהיה בהישג יד.
2. אני רוצה לקנות טייפ כדי שאשמע מוסיקה לא במחשב ואז לא אהיה מבאינטרנט כל הזמן.
3. אני מכבה את הטלפון לפני שאני הולכת לישון.
4. אני מכבה את האינטרנט כשאני לומדת / עובדת.
5. אני מקציבה זמן ללמוד.
אבל...
1 עוד לא קניתי
2. עוד לא קניתי
3. לא תמיד... וממש ברגע האחרון.
4. זה רק כי עוד לא קניתי כבל טלפון ארוך
5. זה הזמן הזה - עכשיו.
ועוד משהו קטן...
היום התלמידים לא האמינו לי. הם הסתכלו עליי בספק ובזלזול. אחרי שלמדנו מספרים מונים בנקבה (שתי מתנות, שלוש גלידות). היום העזתי ללמד גם בזכר. אז קודם כל אחד הרים את ידו ואמר שיש פה טעות - זה לא אחד זה אחת. אז אמרתי לו - יופי! נכון, בנקבה זה אחת. ועכשיו אנחנו לומדים משהו חדש. אז אחד אחר פתח את הספר והראה לי שזה אחת. אני הראיתי לו בחזרה שבשיעור שאנחנו לומדים היום זה אחד. אינעלרבאק. מלמדת מלמדת. עוד אחת מתפרצת - אבל למה המספרים נוטים? לא נוטים... כמו שמות תואר, מתאימים לשם העצם. אבל אמרת שזה שתיים! אני יודעת... גם אמרתי שבעברית יש לוגיקה. התכוונתי לזה. זו לא פעם ראשונה שאני נתקלת בזה. אבל תאמינו לי. אני לא סתם ממציאה. אבל למה? כי ככה. ככה. אוף. אבל זה לא מה שאמרתי, רק חייכתי והסברתי שוב.
אף פעם לא היה לי קשה כל כך לגרום לכיתה להאמין לי. אבל למה שניים ושני? אבל אמרנו כבר בנקבה שזה שתיים ושתי. לא אמרנו. אמרנו. הינה זה במחברת שלך.
אלה מספרים בנקבה, כן? כי יש ה. אבל אמרתי שזה הקטץ', שיש ה', ואלה מספרים בזכר. את בטוחה שזה זכר? לא אני לא בטוחה. חכו רגע, אצלצל לאקדמיה. כוסאמקום.
את בטוחה? מה זאת אומרת? אני המורה!! למה אתם לא מאמינים לי?
נרגענו, אף פעם לא לקח לי כל כך הרבה מאמץ ללמד מספרים בזכר. גג חצי שעה. טוב שלא ביקשו תעודת יושר. יאללה, הפסקה. אחרי ההפסקה אנחנו נפגשים בחדר 234 להרצאה. את בטוחה? כי זו הכיתה שלנו.
מסתכלת.
לא, לא צוחקים.
אני לא אמינה אני או מה?
והינה הצלחתי לכתוב פוסט אנטירומניטטיבי.
והולכת ללמוד.
מתנתקת.
אטוטלור.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
tomasa