|
טומי הולכת לתומה
|
| 3/2008
 עצב זה טוב עצב זה מרגש. עצב זו לא חרדה. חרדה אצלי היא זחלילים מבית השחי לאמצע החזה. גוש מפורר. ראייה מעורפלת. לא סתם אני לא מסתכלת בעיניים. חרדה זה לעשן יותר מדי. חרדה זה לשתות הרבה. חרדה זה לקשקש בלי הכרה. חרדה זה ליפול על החברים שלי שוב ושוב. חרדה זה לאכול באמצע הלילה.
עצב זה פוקוס. זו הבנה. זה שם להישאר.עצב זה לעבוד על כל הדברים האלה שאני צריכה. ולכתוב בבלוג. הזה. לא אחר. עצב זה לסגור את הדלת ולעבוד. מסודר. מפוקס. עצב זה להבין שזהו. לבד. וככה צריך.
העצב שלי מרגש. כי הבנתי. כל עוד לא אדע שאני אני, ומי אני. לא אדע מי אף אחד אחר. ויותר מזה מרגש כי אין חרדה ועצב ביחד. העצב מגרש את החרדה. וההתמודדות היא תהליך. וואללה, תהליך זה מרגש. ומרגש להיות איתי. אני כל כך מעניינת. הגיע הזמן שאכיר את עצמי קצת. ואז כשאכיר את עצמי, אולי אפילו אוהב את עצמי. ואז אולי במקום חרדה תהיה התרגשות.
בקיצור לא הלכתי לשום מקום.
| |
|