ומבלי להתכוון כלל,

שהיום האחרון בשנה הוא גם היום האחרון שלי בעבודה.

היום נפרדתי מסטימצקי , פרידה שהיא כולה: זה לא אתם זה אני, דהיינו שאני כבר לא מתאימה למקום כפי שהוא היום,

למקום כפי שהפך להיות בתוך השלוש שנים וכמעט חצי שהייתי שם.

וזה לגיטימי לחלוטין להיות כפי שהם היום אבל הקונפליקטים הפנימיים אצלי כבר היו חזקים וקורעים מדי

ואז הזדמנה אלי אפשרות העבודה במקום אחר לגמרי, לחזור למקצוע שלי כמזכירה אבל באירגון שונה לחלוטין

שהוא עוד יותר קרוב מהמקום בו עבדתי (שבע דקות הליכה נינוחה), ולא יכולתי לתת לזה לחלוף מולי כאילו לא היה,

ולאחר תהליך של כמה שבועות שבהם שלחתי הרבה אנרגיות חיוביות ואופטימיות לחלל העולם (וגם למקום עצמו שאותו אני רואה ממרפסת ביתי)

בשבוע שעבר, ביום שחזרתי מלונדון, קיבלתי את התשובה החיובית.

ומשם הכל כבר זרם במהירות והנה אוטוטו חפיפה ובעוד שבוע וקצת שוב שינוי משמעותי בחיים ואני כל כך מוכנה ובשלה כמו פרי שאוטוטו יתפקע מרוב בשלות.

וזה כל כך סמלי , לסיים ביום האחרון של השנה ולהתחיל דבר חדש עם תחילת שנה חדשה.

שבת שלום ושנה אזרחית טובה חברים יקרים, כל אחד עם מה שהוא רוצה לסיים ולהתחיל מחדש...