אין לעיתים אחיזה במציאות, שבה

אני

יכולה להיות

הכי עטופה,

חבוקה

ומלוטפת,

ולמרות זאת להרגיש

 איך היא מרימה את ראשה כלפי  וחושפת מולי

שיניים

מאיימות...

(ועכשיו נשאר בי רק זכרון התחושה שהיתה בי במהלך הבוקר כולו  ותשוקה למגעו  של שוקולד חם בפי...)

**********************************

עדכון ב 20.15

בסופו של דבר וויתרתי  על החוּם החם, הרך והמלטף ההוא, שהמתיקות והמרכיבים הנוספים שבו יש בהם משהו כל כך מנחם שאפשר להתמכר אליו בקלות.

וויתרתי לא ממקום של הלקאה עצמית על שהרשתי לעצמי, לאחר זמן רב כל כך,  להדרש למאכל כדי להרגיש מנוחמת אלא בגלל הסיבה הפשוטה כל כך שברגע שהרשתי לעצמי

לִרצות,

כבר לא רציתי

יותר...

(חוץ מזה , חצי מנת הפסטה בשמן זית, בזיליקום וצנוברים, כוס קפה גדול וחזק ןשיחה עם צמח בר מילאו בי כל מקום שעוד היה בו  רעב למשהו, מוחשי או ערטילאי כאחד...  ).