מטופפת על עקבים גבוהים כאילו היו נעלי ספורט של נייקי לפחות,

מטריה פרוסה מעל

מעיל (קליל - עדיין לא מעיל חורף, מוקדם לי מדי) נפרש לצדדים,

מים זורמים מעל

מים זורמים מתחת.

מזנקת בקלילות של אצנית משוכות

מעל לשלוליות גדולות ,

רצה כאילו חיי תלויים בכך

ואם לא חיי, לפחות השעון במשרד.

שועטת פנימה לתוך התחנה,

חוטפת את התיק מידי הבודק הבטחוני,

מעבירה כרטיס,

טסה במעלה

המדרגות

הנעות,

מזנקת פנימה,

מוצאת מקום.

מתיישבת.

עכשיו אפשר לאסוף מחדש את הנשימה

הנעתקת.

שקט.

פמה הגיעה לרכבת...

(הד"ר עדיין בחו"ל.

שֶקֵט.

שַקֵט.

שֵ קֵ ט...)