חייכתי שישה ימים.

אפילו כשירד גשם.

וירד רק יום אחד. וחצי.

והיה קצת קריר לפעמים. בלילה בעיקר.

אבל גם אז חייכתי (חוץ מאשר אתמול כשהרגליים קפאו לי לגמרי לאחר שעתיים שיטוט בשוק "פרט א פורטזה" שהוא פי 4 בערך משוק הכרמל ועוד הליכה כל הדרך חזרה לכיוון הגשר בחזרה למרכז רומא).

חייכתי כשהייתי עייפה.

ובעצם לא הייתי עייפה בכלל רק בלילה, לאחר מקלחת חמה כשנפלתי למיטה בחדר החמים בצבעי זהוב/אוף וויט.

חייכתי כשאכלתי גלידה פעמיים ביום. לפחות. (יש המון טעמים וצריך לטעום את כולם , לא כן? ).

חייכתי כשאכלתי דברים אחרים.

ואכלנו.

די הרבה...

וכשהלכנו.

והלכנו .

והלכנו.

ובלעתי הכל בעיניים רעבות.

חייכתי כי הרגשתי מיד בבית.

לא בבית כמו לונדון, אלא סתם בית חדש , נעים, מאיר פנים

ויפה להפליא.

חייכתי ואני עדיין מחייכת.

ועד לפוסטים מפורטים יותר הנה דוגמית קטנה שמבחינתי נותנת את התחושה של העיר היפה,  התוססת ושוקקת האנשים שנקראת

רומא.

המדרגות הספרדיות  ביום של שמש

ועכשיו אלך לקנות לחם כדי שיהיה מה לאכול עם הפרושוטו והגבינות שהבאתי משם...

היה נהדר חברים יקרים,

נהדר לחזור הביתה .

( * ערב טוב לכולם  - ונא לא לרצוח אותי אם טעיתי פה ושם במילה... )