הייתי זוכה במליון דולר?

היה לי אולי קל יותר לקבל ולשאת את התובנה מאירת העיניים,  שהגעתי אליה בעקבות שיחה שהתפתחה ביני לבין הדוקטור , באחר צהריים שרק אני והוא היינו במשרד.

הוא אדם מקסים.  הדוקטור.

באמת.

חכם מאוד. בתחומו ולא רק.

ויחד עם זאת יש בו סוג של ילדותיות מהסוג שאומר "ככה, ככה רוצה/לא רוצה".

ילדותיות  שבתחילה מקסימה את הסובבים אותו אבל ככל שהזמן עובר היא עלולה להפוך לקצת מעיקה.

ומתוך אותה ילדותיות או התנהלות פנימית שלו ישנה בו היכולת לראות לעיתים את הדברים רק בצורה אחת ואין בילתה.

היום , לאחר השיחה הבנתי שבעצם הכל הוא עניין של ציפיות.

אצל הדוקטור 1+1=3 .

הוא רואה את הדברים בצורה מסויימת ורוצה שיתבצעו כך בלי קשר ליכולתו של האדם לעמוד בציפיות שהדוקטור בונה בעולמו.

ואילו אצלי 1+1 יהיו תמיד =2.

אני למדתי להכיר ולקבל את גבולות היכולת שלי ואי התאמתה לעיתים לציפיות של הצד האחר, ויותר כך, למדתי לשים גבולות שמתאימים לי לחיים כפי שאני רואה אותם, עבורי.

השאלה היא איך שני הגורמים במשוואה, הדוקטור ואני , יתנהלו  כשהציפיות שלהם אינן יכולות במהותן, להיות מתואמות.

זאת בלי לערער כלל על העובדה  שבמשרדו, זכאי הדוקטור להחליט ש 1+1=3.

(פוסט קצת ערטילאי אני יודעת).