זהו.

בדיוק.

מה שהיה להוכיח.

מה שאני מחפשת לעצמי להוכיח.

שהדברים נשארים גם כשהם משתנים.

שהדברים יכולים להשאר גם כשהם משתנים.

אבל לא אצל

כולם.

וזה בסדר.

באמת.

באמת.

יש כאלה, שלא יכולים...

אבל אני עוד מחפשת הוכחות...

חודש ניסן היה בעבר החודש הראשון לספירה השנתית של החודשים ומכאן שחג הפסח הוא בעצם סוג של ראש השנה, ושתי תובנות שעלו ונטמעו בי בשבועות האחרונים אומרות ש:

אני לא יכולה להביא שלום עולמי.

אני לא יכולה להפסיק את הרעב בעולם.

אני לא יכולה למנוע ולסלק כאב מכל האנשים.

אני לא יכולה לספק את כולם.

אני יכולה לתת מה שאני יכולה לתת.

ותמיד כנראה, ישאר מישהו שירגיש שזה לא מספיק.

עבורו.

אני לא מושלמת.

ואני מתחילה , לאט לאט, לקבל ואפילו לאהוב את זה.

חג שמח חברים יקרים, אם רק תצא השמש ממעטפת העננים, החג יהיה מושלם ממש...

(ואני לא מבינה להיכן נעלם הגופן שהיה לי תמיד! יוחזר נא, ולאלתר!!

 )