למה הדמעות ריקות..
רק טיפות
מדי פעם,
יוצרות שביל שנחסם באמצע
ולעולם לא מגיע אליי.
אני יודעת, עכשיו נשאר הזיכרון
אני יודעת, זה נגמר מזמן
והתגברתי, באמת, התגברתי על הכל
אז למה כשהכאב נעלם -
הוא משאיר חלל ריק בתוך הגוף
ואם אני כבר לא מרגישה
למה אני עדיין בוכה?!
רוצה שתלך, ותחזור ותלך
שתמיד תישאר איתי
ואין פיתרון, אני מרחיקה אותך
ומרחיקה אותי.
עברתי כבר כל כך הרבה מאז
התחלתי וסיימתי ושיניתי את הכל
ראיתי אותך חומק ונוזל כמו חול
ועדיין לא שכחתי מה אמרת
ובכל פעם שאני רואה אותך שוב
קוראת את הזכרונות שהשארת,
ואת אלו שכתבת רק היום
אני שוב בוכה כמו פעם. בדמעות שקטות
אחרי שנפרץ המחסום הוא לא נסגר עוד מעולם
ורק אתך.
אבל הכאב כבר לא מורגש
לפחות זה, היא אומרת בשקט
רוצה לחבק אבל אני מתרחקת
דמעות בלי רגש, דמעות בלי צורה
תגידי לי למה אני עדיין בוכה
לפני שנה ישבנו על הדשא
ישבנו ואתה חיבת אותי.
חודשיים אחרי עוד נישקת אותי
ודמעה שלך חיפשה את שלי
אבל אני הייתי חסומה.
לפני שנה כשישבנו על הדשא
כל כך רציתי לבכות
להגיד לך כמה אני אוהבת אותך
ועד כמה לעזאזל אני אוהבת עד היום
תמיד חשוב לי. תמיד כאן, לידי
והיא אומרת
שהגיע הזמן
ואני שוב חולפת
והולכת מכאן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
