אז Piccolo עבר על חוקי הקדמונים והחליט להעביר לי, "מר חופרי", את השרביט. ("מר חופרי" כי מר פיקולו טוען שאני חופר. אין קשר לראש עיריית רעננה. חוץ אולי מהעובדה שהוא ראש העיר שלי, אני משער... וגם רצף הגנום שלנו זהה בבערך 99%. אבל זה הכל, נשבע!)
והשרביט, לא רק שמאפשר לי לכתוב פוסט, אלא גם מחייב אותי לכתוב אחד! פוסט שמכיל עשר עובדות שככל הנראה לא ידעתם עלי!
חוק הקדמונים הזה נשבר בפעם האחרונה לפני כמעט 7 שנים... כשעוד היו לי ראסטות... כשחברים שלי עוד הגיבו שכיף להם לקרוא לי בבלוג... כשהתלהבתי מ-11000 כניסות לבלוג... כשהיה סניף של Bubble Drinx ברעננה... אחח, תקופה יפיפיה ('=
אבל הכל נהרס! 0'= בגלל שמישהו עבר על חוקי הקדמונים והעביר לי את השרביט הארור!!!
או בגלל שהסניף של Bubble Drinx לא היה רווחי במיוחד. אחד מהשניים \(=
בכל מקרה, נסגור פה שלשה של לינקוקים וניתן קרדיט גם לשלג הג'ינג'ית שהחליטה להעלות באוב את כל הקטע הזה של השרביט.
אז כולם להגיד לשלג תודה שממש משעממם לה בבית ואין לה מה לעשות (=
אנחנו אוהבים אותך שלג שאין לך חיים! D=
רפרפתי בפוסט הישן שלי ואני לא אחזור על מה שכתבתי שם.
מיותר לציין שחלק מהעובדות השתנו מאז... אני אתן לכם לנחש אילו (;
רמז: לא, לא המצאתי מכונת זמן וחזרתי לעבר ושיניתי דברים שכבר קרו.
מקווה שזה עזר.
יאללה פוסט:
1) אם תזכו להכיר אותי לעומק, סביר להניח שתחשבו לעצמכם שיש לי תסמונת כזו או אחרת. היפר-אקטיביות, נאיביות כבדה וחוסר חיבור למציאות, חרדות חברתיות וקשיי הסתגלות סוציאליים, אולי אפילו פיצול אישיות מינורי או סוג מסויים של אוטיזם קל.
תפסיקו לצחוק. אני מדבר בשיא הרצינות.
אה, וגם תפסיקו לצחוק, כי לא יפה לצחוק על אוטיזם! (אלא אם כן מדובר בקומיקאי אוטיסט שצוחק על עצמו. ... וואו. שמישהו יבדוק לי זריז אם יש כזה דבר. ויזמין שני כרטיסים.)
החלק המצחיק הוא שמעולם לא אובחנתי. כנראה שמה שזה לא יהיה שיש לי פשוט עוד לא הפריע לאף אחד באופן משמעותי כדי שיהיה צורך להגדיר אותו.
מה שכן עברתי בחיים הם המון שיחות עם היועצת ביסודי ("יש לו המון פוטנציאל לא ממומש!". קלישאה מהלכת שכמותה.), שלושה פסיכולוגים שאליהם הלכתי בעיקר בגלל מצב בעייתי בבית ובגלל שלא היו לי חברים (גילאים 8, 12 ו-15.), ויחסית לאחרונה, קב"נית שמהתרשמות ראשונית ממני דווקא החליטה שאני נראה לה כמו הבנאדם הכי שפוי בסביבה כדי לנהל דיון קבוצתי עם חבורה של חיילים על איך להתמודד עם זה שלפני כמה שעות נפל עלינו גשר תאורה שמחץ למוות חברה שלנו.
למרות שאם אתם שואלים אותי, יש משהו מאוד לא שפוי בלא להיות מושפע ממוות שכזה, אבל מעולם לא טענתי שהצבא שלנו מורכב מאנשי מקצוע.
גם הייתה לנו בבה"ד 1 קב"נית ששמה המלא היה מור קרן-אור.
אין קשר. אני פשוט חושב שזאת הבמה להעלות כמה אלוהים יכול להיות ציני לפעמים.
בכל מקרה, מעניין אם אני אזכה להגדרה או לאבחון מתישהו.
2) כבר אמרתי בפוסט הקודם שאני יודע לשיר מדהים, אבל לא הסברתי מאיפה זה מגיע.
באופן כללי, יש לי שליטה מאוד טובה במיתרי הקול שלי. עשיתי חיקויים של החרצופים כבר מגיל צעיר, ומאז ועד היום פיתחתי לעצמי אינסוף קולות וצלילים שאני אוהב להשתמש בהם. גרגורים וחיקויים של סטיץ' (מלילו וסטיץ') הם בגדר הצלילים האהובים עלי. אה, כן, ואני לא מכיר מישהו שיכול לחקות ג'יגליפאף שר יותר טוב ממני. כולל בנות. כולל הבחורה הזאת.
מה שמזכיר לי: בזכות היכולת הזאת שלי, תמיד נמשכתי לרעיון של לדובב סרטים מצויירים. אני ממש מקווה שאני אוכל לסמן על התחום הזה ווי איפשהו בעתיד שלי. אחרי שאני אהיה מפורסם וכל החרא הזה.
3) ההורים שלי לא נשואים. לא, לא "גרושים". פשוט לא נשואים.
אבא התחתן בעבר, עשה ילד (חצי אח שלי, בן 40), התגרש, הכיר את אמא שלי ועשה לה ילדים. אני מהווה 50% מהם.
אמא סתם רווקה. בעצם... בכלל לא סתם. אמא רווקה מיוחדת (=
אבא שלי הגיע לאמא שלי דרך מודעה שהיא פירסמה בעיתון, בה היא מבקשת ממישהו ש-"יעשה לה ילד", כי היא כבר הייתה בת 41 ודי נואשת.
וככה יצאה אחותי הגדולה!
אני יצאתי בטעות. סיפור מצחיק.
אז זה התא המשפחתי הבסיסי שלי. אולי זה מסביר כמה דברים.
4) אני לא הולך לרופאים.
לא הייתי אומר שאני לא *אוהב* ללכת לרופאים (למרות שאני באמת לא אוהב. יש שם ריח של אנשים חולים, ואין שום היגיון בלהכניס ראש למיטה חולה, ובטח שבטח לא לבניין חולה!). אני גם לא מפחד מרופאים או משהו שכזה.
אני פשוט ממש מאמין בקטע הזה שהגוף שלי צריך לדעת להתמודד לבד עם כל מחלה או פגיעה. בגלל זה אני גם לא לוקח תרופות בדרך כלל.
כאב ראש/בטן? מחשל.
צריבה בדרכי השתן? פותח הסתימות של הטבע.
משלשל בלי הפסקה כבר שבועיים? יעבור. ותלמד להבא לא לאכול את האוכל של אמא שכבר שבוע במקפיא.
פצע מדמם ללא שליטה? תלקק אותו.
נשברה היד? תצחק בהיסטריה ותבכה באותו הזמן עד שמישהו יזריק לך חומר הרדמה ליד, יחזיר את העצם למקום וישים קיבוע גבס.
אז למה לי ללכת לרופא...?
5) אני פשוט א-ו-ה-ב לראות סרטים וסדרות טלוויזיה.
בעיה עיקרית: אני ביקורתי ברמות.
אפילו אם ראיתי סרט שנהניתי ממנו, למשל "אמיצה" או ספיידרמן החדש, הדבר הראשון שאני אומר הוא "נהניתי, אבל..." ואז להתחיל לזרוק לאוויר כל מיני מונחים שקשורים להפקה, לבימוי, לקאסטינג, למניעים של הדמויות ולהרכב העלילה שהפריעו לי בסרט.
כדי שאני אוכל להגיד באמת ובתמים שנהניתי מסרט, בלי "אבל", אני צריך שכל רגע ממנו יקסום לי וירתק אותי. אני צריך סיפור שבו סוגרים את כל הקצוות, ושבו כל דבר מסתדר במקום.
אין הרבה סרטים כאלה, וחברים שלי ממש מתעצבנים עלי שאני לא מתלהב מסרטים באופן מוחלט.
אני גם יכול לדבר ללא הפסקה באמצע סרט. תלוי במצברוח.
6) בואו נדבר על האיבר הכי גדול בגוף שלי:
הלסת שלי (=
סתם סתם. האיבר הכי גדול בגוף שלי הוא בכלל התחת.
סתם סתם סתם, האיבר הכי גדול בגוף שלי הוא בכלל העור!
סתם סתם סתם סתם סתם...! כלומר, לא סתם, המשפט האחרון היה נכון מבחינה אנטומית, אבל רציתי לדבר על הלסת שלי \(=
אז מה הקטע עם הלסת שלי?
טוב... יש לי סנטר בולט, שיניים ענקיות וניבים חדים.
ממש לא ברור מאיפנ הגיעה הלסת שלי, כי לאף אחד אחר במשפחה אין כזה דבר.
בעבר אמרו לי כבר כמה רופאי שיניים שהלסת שלי פשוט לא אנושית (לא תאמינו כמה אנשים הרימו גבות בהפתעה למראה צילום פנורמי של הלסת שלי) והמליצו לי בחוזקה לעשות ניתוח שכולל שבירה של העצם וקיבוע של גשר שלאט ובעדינות ישנה לי את מערכת השיניים לאחת נורמלית.
אני, בתגובה, אמרתי "עזבו אתכם. לא מפריע לי." והמשכתי להתרוצץ בעולם ולחשוף ניבים של איש זאב על אנשים תוך כדי נהימות. חלק מטקטיקת ה-"FUCK THE NORMATIVE WORLD" שלי.
שתי השיניים הקדמיות העליונות שלי נשברו והושלמו (אחת מחבר מניאק שהרביץ לי בפה במשחק של גלדיאטורים והשנייה מעמוד ש... טוב, פשוט עמד שם. מניאק.). אחת משתי השיניים הנ"ל גרמה בסופו של דבר לזיהום מאוד בעייתי בפה שלי שגרר ניתוח ועקירה שלה לפני כמה חודשים.
אם תיפגשו איתי בזמן הקרוב, לפני ההשתלה, תוכלו לראות את החלל הריק שיש לי מעל השן המזוייפת ששמו לי בינתיים D=
הקטע שהכי מצחיק אותי הוא שכל הילדות שלנו אמא שלי הכריחה אותנו לקחת טבליות פלואור כדי "שלא יעקרו לנו שיניים בגיל צעיר, כמו שקרה לה".
חה.
7) סצינות ומנגינות מרגשות מעלות בי עז דחף לבכות. קשה לי להבין למה.
אני יכול להקשיב לרביעיית מיתר או לראות סרט של דיסני, ואז שינוי קל בגוון המוזיקלי יגרום לי להרגיש כאילו דמעות לוחצות לי על החלק הפנימי של העיניים.
זה גם יכול לקרות בסצינות סרטים שבהן מישהו מקבל כוח על חדש לירות לייזר מהידיים שלו.
לכו תבינו.
8) אני רוצה לעוף. אבל עזבו אתכם משטויות של ילדות בנות 13. אני באמת באמת רוצה לעוף. זאת אחת מהמטרות שלי בעתיד.
הדבר הכי קרוב שמצאתי ללעוף עד היום הוא משהו שנקרא Wingsuit. זאת חליפה מיוחדת לצניחה חופשית ש... טוב, תראו את הסרט.
יש לי צמרמורת רק מלצפות בו.
הבעיה היא שכדי לקבל רישיון לקפוץ עם החליפה הזאת, צריך לעשות מלא-מלא-מלא קפיצות בזמן מאוד-מאוד-מאוד קצר, מה שכנראה יצרוך הוצאה כספית לא קטנה... אבל זה משהו שסימנתי לעצמי כמטרה בחיים.
עד אז, אני אמשיך לעמוד ברוח ולחייך.
9) אני שונא משקפי שמש.
לא ברור לי אם זה בגלל שמבנה הפנים המוזר שלי לא מאפשר לי לשים משקפי שמש בעצמי בלי להיראות כמו סוכן ממש מכוער מהמטריקס.
יש לי השערה שמה שמעצבן אותי במשקפי שמש הוא הניכור הכפוי שבני אדם יוצרים בינם ובין אנשים אחרים כשהם מכסים את ה-"חלונות לנשמה" שלהם.
אולי זה בגלל שאני מזלזל באנשים שלא מצליחים להתמודד עם העוצמה האמיתית של השמש (PUNY!)
ולמה לעזאזל אנשים שמים משקפי שמש בלילה? או בתוך מבנים סגורים?!?
מה שזה לא יהיה, כשאני רואה מישהו/מישהי עם משקפי שמש על הפנים, עולה בי גל של זלזול. ובגלל זה מעולם לא תראו אותי עם משקפי שמש.
במקרה הכי גרוע, אני פשוט אכסה את העיניים עם היד.
עובד מושלם בזמן נהיגה ^^
10) לא עברתי בר-מצווה.
אף פעם לא הייתי קרוב במיוחד לדת היהודית. נראה לי כמו רעיון מפגר.
אז לקראת גיל 13, כששאלתי את אמא שלי מה היא מארגנת עבורי והיא אמרה לי למצוא קודם בעצמי רב שילמד אותי את ה... אממ, פרשה שלי (כן?), פשוט אמרתי לה "עזבי אותי באמא שלי", והיא אמרה לי "אוקי, אם אתה לא מוצא לעצמך רב, אין בר-מצווה!"
אז לא הייתה בר מצווה.
גם לא מסיבת יומולדת.
ולא הבכתי את עצמי מול עשרות מכרים וקרובי משפחה כשניסיתי לסלסל איזה טקסט מטומטם שכתבו לפני אלפי שנים
ולא זרקו עלי סוכריות במטרה לפגוע כמה שיותר.
כלומר, לפי היהדות, אני לא נחשב גבר בוגר.
נכון שזה מסתדר מצויין עם איך שאתם מכירים אותי? (=0
יסביר גם למה קופיקו ותומאס ישנים איתי על המיטה מאז ומתמיד (;
ווהו! סיימנו כאן להיום...! D=
אם תסתכלו טוב טוב תראו שבעצם יש כאן הרבה יותר מ-10 עובדות עלי.
ובכלליות, יש עלי מלא עובדות כאן בצד שמאל של הבלוג... אם רק הייתם טורחים להסתכל, הייתם יודעים P=
יפתיע אתכם לדעת שהשרביט התפצל בינתיים לשלושה שרביטים?
פאק ייאה. מיטוזה. כמו בשוליית המכשף!
(אנחנו צריכים לפחד?)
בכל מקרה, את השרביטים אני מעביר הלאה ל:
Kay (שמבחינתי מוכרת כ-"קוי") - כי היא ממש מצחיקה אותי ואני נהנה מהכתיבה האיכותית שלה ו... אויש, סעמק, כי הבלוג שלה כזה מפורסם ואני רוצה שהיא תשים בו לינק לבלוג שלי!!!!!!!!!! 0'=
ליותם ולתמי (הם נשואים אז הם נחשבים אחד!) - כי אני אקפוץ על כל תירוץ שיגרום להם לכתוב פוסטים
ול-Hunted Hunter (שמוכרת בתור "ההיא שכותבת מלא על סקס וכאלה") - כי היא שלחה לי היום סמס נואש ובו היא ביקשה ממני להעביר לה את השרביט. סיפור אמיתי.
וכן, חבר'ה, זה אומר שגם אתם צריכים לכתוב פוסט עם עשר עובדות על עצמכם.
האמת שיש לא מעט בלוגרים אחרים שהייתי שמח להעביר להם גם את השרביט אבל...
טוב. פחות מאלה שכן העברתי להם ^^
מיח מיח מיח! P(=
אגב, בעקבות הפוסט הישן שלי, החלטתי להריץ בדיקה חדשה של ה-Gay-O-Meter.
יצא שאני Bi-Curious |=
מה לעזאזל? איפה הכימות הישן והטוב באחוזים?! 0'=
אממ, כלומר...! מה ביי-קיוריוס??? אני סטרייט! סטרייט...!!!!!!
ותומך נלהב של כימות באחוזים!!!!!!!!
... הולי שיט. אני באמת כזה מר חופרי.
יאללה, מחר טיול של יומיים מטעם הצבא בשדה בוקר. צריך ללכת לעשות קניות.
אוהב!
פילו
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
