הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

(הקו המפריד של הפוסט הזה נמצא בסרטון ב-5:11, למקרה שתרצו לקפוץ קדימה (= )

(הפוסט הכתוב + לינקים)

טוב, לפני שאני שניכנס למעיים של הפוסט הזה (מקווה שאתם מתובלים ומוכנים! D; ... וואו הבדיחה הזאת הרבה יותר טובה באנגלית \= וגם אז היא לא משהו.), אני אתן לכם סקירה קצרה של השבוע האחרון כי אני יודע כמה אתם אוהבים לשמוע על החיים שלי. (לשמוע! הפעם זה באמת יהיה לשמוע! D= נכון שאתם מתרגשים???)

השבוע התחיל מעולה (=

ואז התעוררתי בבוקר יום ראשון I=

סתם, התפקיד החדש עדיין מתסכל אותי. ביזבזתי יום שלם על השתתפות בתרגיל. כל מה שעשיתי היה לשבת בחדר ממוזג (כמעט כתבתי "מזורגג", יש לציין), לאכול אוכל בינוני שקיבלתי בחינם וללכת הביתה מוקדם. אה, נכון, ובאותו יום גם קיבלתי את הידיעה שקרובת משפחה שלי נפטרה. זה בסדר, אתם לא צריכים לרחם. קרובה בדם ובהרכב הכרומוזומים, לא קרובה בנפש. אבל עדיין... נאכס. בעיקר כשאמא שלי דווקא כן הייתה קרובה אליה.

יום שני - הלוויה. וארוחה במסעדת דגים. שניהם היו מבאסים.

יום שלישי - השתלת... אעע, שתל, אני משער.

מי שמכיר את הסיפור יודע שעקרו לי שן לפני כמה חודשים. שן מרושעת שעשתה לי איה. אז אחרי המון-המון-המון זמן (או כמו שקוראים לזה בז'רגון הרפואה הצבאית - "התור הכי קרוב שיש לי כרגע במחשב"), הגעתי כדי שיסתמו לי את החור החדש שנוצר לי בראש.

על הנייר, מילוי חורים נשמע כמו פעילות פנאי מהנה שמאות צעירים מנסים לבצע כל סופ"ש ברחבי הארץ! D=

מעשית, עברתי ניתוח \'=

ביקשו ממני לפתוח את הפה (לא דבר שמסובך לבקש ממישהו שלא מצליח לסגור אותו לרגע), הזריקו לי הרדמה מקומית, ואז פתחו את האמאמא שלי עם סכין (מסתבר שה-"אמאמא" זה חלק מהחניכיים), קדחו לי עם מקדחה חור בעצם הלסת העליונה, הבריגו לתוכו בורג בכוח, הכניסו עוד כמה דברים לא ברורים (כמו רקמת עצם, למשל), תפרו אותי, העירו הערה ממש לא במקום על איך שיותר נחמד לתפור בדים כי בדים לא מדממים באמצע, זרקו אותי לרחוב עם קופסא של אנטיביוטיקה והמליצו לי לאכול אוכל רך וקר. כן, גלידה. רופא השיניים שלי המליץ לי לאכול גלידה. אני קצת חשדניסט בנוגע לכל העניין.

אז אם אני נשמע לחלקכם קצת יותר שפוי משאני נשמע בדרך כלל, זה כי החזירו לי לראש את הבורג שנפל או משהו.

אה, כן, ועדיין חסרה לי שן!!! 0'=

מסתבר שכל התהליך שעברתי היה רק להשתלת הבסיס שעליו ישימו לי בעוד חצי שנה ("התור הכי קרוב שיש לי כרגע במחשב") כתר. ואפילו לא כתר מגניב כזה כמו של נסיכה. סתם כתר דנטלי.

הדביקו לי בחזרה את השן ה-"זמנית" ונתנו לי גימ"לים עד יום חמישי שבהחלט היו נחוצים לי. הפרצוף שלי היה כואב ונפוח, וחתיכות קטנות של רקמת עצם התחילו להיפלט לי אל מחוץ לאזור המנותח. הרופא אמר שזה תקין. אותו רופא שהמליץ לי לאכול גלידה, אהמ...

בכל מקרה, זאת הסיבה שבגללה לא כתבתי את הפוסט הזה עד עכשיו.

נכון, יש אנשים שיגידו שרק מתחתי את הזמן וחיכיתי לניתוח כדי שיהיה לי תירוץ ללמה לקח לי הרבה זמן לפרסם את הפוסט הזה... \(= אבל יש גם אנשים ש... אממ... =P יגידו... משהו על זה שיייששש... אלוהים(?). או שג'סטין ביבר הוא זמר מוכשר. אזזז... כן. המסקנה העיקרית שלנו היא לא להקשיב למה שאנשים אומרים, כי הם יצורים מטופשים ^^

עכשיו אני כבר מרגיש מספיק טוב. אני יודע את זה כי אני יכול לדפוק את חיוך הג'וקר שלי מבלי שזה יכאב.

יום חמישי - הייתה שתיית פרידה ממני ומקצין אחר ביחידה הקודמת שלי.

קניתי לרוב האנשים מתנות חמודות בחנות של "הכל בזול כי הכל מסין וכנראה גם מסרטן" וקניתי לעצמי מדבקות מגניבות של פיראטים לשמשה של הרכב וברווזוני גומי. משפחה של ברווזוני גומי.

למה?

כי אני אוהב ברווזוני גומי!!! D'=

ואז הלכנו לאכול ב-"רק בשר" והורדתי 450 גרם של בעיקר בשר וקצת שומן. וקינוח.

למה?

כי אני אוהב פרות!!! D'=

וביום שישי היה יום הולדת 65 לאימיק. כולם להגיד לה מזל טוב (=

בצירוף מקרים מזעזע, זה גם היום בו המצאתי מחדש (ובטעות) את משחק ה-"חתולרגל". משחק ש... מסתבר, הרבה יותר כיף לשחק אותו עם חתולים כשהם עדיין גורים פרוותיים ^^

אממ.... וווו... לא הסתפרתי המון זמן ויש לי קצת פלאף ואני חייב להסתפר.

כן. בסדר.

אבל עזבו אתכם משטויות, הגענו לחלק המרכזי של הפוסט הזה! D=

*מסיבות ובלאגנים*

לפני שבוע וחצי שאלתי מה דעתכם על הרעיון של להרים פה איזה קטע שבו בלוגרים מצלמים את עצמם מקריאים פוסטים שהם כתבו.

אם הבנתי נכון, המענה הכללי היה "עזוב אותך באמאש'ך בת ה-65, אנחנו חסרי גוף וחסרי קול בכוונה וככה אנחנו מתכוונים להשאיר את זה! 0'= והנה סמיילי שמחזיק פרח <: "

אז אני רוצה להודות לכולם על המענה הכן והישר (= ואני גם רוצה להודות לכולם שהזכרתם לי למה אני לא מייחס חשיבות לתשובות של אנשים אחרים ופשוט עושה מה שמתחשק לי בכל מקרה! D=

במילים אחרות, אם דברים יתנהלו כמו שצריך, אתם צופים עכשיו בי מקריא לכם את הפוסט הזה ^^

אם דברים יתנהלו לא כמו שצריך, אתם צופים עכשיו בשיבוט גנטי שלי שנוצר על ידי חייזרים מרושעים שלאט לאט משתלטים על העולם בחשאי I=

או ברובוט.

או בפרק של הסדרה "אבודים". אויש, אל תראו את זה... באמת \=

בחזרה לעניין, חשבתי שיהיה נחמד אם הפוסט שלי שאני אקריא יהיה ב-מ-ק-ר-ה פוסט שחושף בפניכם את הרעיון המדהים הזה ומסביר איך גם אתם, כן כן, גם אתם(!), תוכלו להקריא ולצלם את הפוסטים שלכם ולפרסם אותם בבלוג! D= מורה נבוכים שכזה.

זה בסדר, אני יודע שאתם כנראה נורא מבולבלים. אתם בטח שואלים את עצמכם שאלות כמו "למה?", "איך?", "האם זה באמת הוא או שיבוט גנטי שלו שנוצר על ידי חייזרים?" ו-"כמה זמן אני כבר צופה בסרט המפגר הזה?". ובכן, אל דאגה יקרים. ליקטתי את מיטב השאלות הרלוונטיות ואני מתכוון לענות עליהן ממש עוד מעט!

רק ש... אמממ \=

לפני שאני מרים את כל הסיפור, נראה לי שאני צריך למצוא שם לפרויקט השנוי במחלוקת הזה שאולי ימות בשנייה שבה הוא יוולד...

המממ...

מה דעתכם עעעעללללל... =P

פרויקט "לכל בלוג יש קול"! BD

(אתם רואים שאין באמת סימן שאלה בסוף? כן? רואים שיש סימן קריאה? נכון, אני שוב עושה מה שבראש שלי ^^ טיהיהי ... אולי בעצם "גם בלוגים הם אנשים"? \= הממ. דמאט. לא יודע, תחשבו אתם על משהו ותציעו, אוכלי חינם! [לא יודע למה פניתי פה לאוכלוסיית החיילים דווקא])

יאללה, בואו נתחיל לענות על שאלות (=

השאלה הראשונה - למה לי להקריא את הפוסט שלי?

מתישהו בשנה האחרונה, ישבתי עם יותם ותמי אצלם בדירה וקצת לא היה לנו מה לעשות. תמי ריפרפה בישראבלוג, גילתה שפירסמתי פוסט חדש והחליטה שמתחשק לה להקריא אותו בקול. כשתמי הקריאה את הפוסט שלי, פתאום כולו הרגיש לי אחרת. הדגשים בקריאה נעשו במקומות שונים, הבדיחות נקראו באופן מוזר, ובכלל, הרגשתי כאילו זה כבר לא היה הפוסט שלי. זה היה הפוסט שלי כפי שתמי הבינה אותו.

נזכרתי מה קורה לי כשאני קורא פוסטים של אנשים שאני מכיר. תוך כדי הקריאה, אני מצייר לעצמי בראש את הכותב. אני מדמיין את בעל הבלוג נעמד מולי ומדקלם את הפוסט, במילים שלו ובסגנון הדיבור הייחודי שלו. מתאים את המילים הכתובות לבנאדם שכתב אותן.

אבל אז חשבתי על כל הבלוגים הקבועים שאני קורא בישראבלוג ושאת הכותבים שלהם מעולם לא פגשתי. כשאני קורא את הפוסטים שלהם, אין לי

בעצם אישיות שעליה אני יכול להלביש את הפוסט. במקום זה אני עושה משהו אחר. אני קורא את הפוסט בסגנון שנראה לי הכי נכון עבורו באותו רגע, ובדימיון, יוצר דמות שמתאימה לסגנון הכתיבה. בדיוק אותו הדבר שאני עושה כשאני מדמיין דמויות בספרים.

אם להגיד את האמת, כבר קרה לי פעם או פעמיים שבהם הדמות שדימיינתי הייתה כזאת מגניבה בראש שלי, וכשלבסוף זכיתי להכיר את הבלוגר האמיתי, דווקא די התבאסתי. ברגע של כנות אני מוכן אפילו להגיד שיש בלוגרים שהפסקתי לקרוא את הבלוגים שלהם אחרי שפגשתי אותם כי... טוב, כי הם היו די מעאפנים. וזה ממש הרס לי את את ההנאה מהקריאה.

אעע 0=

נראה לי שבטעות קצת הלכתי פה בכיוון של "למה לא כדאי לאנשים להקריא את הפוסטים שלהם" \(= אזזז... פשוט נשכח מכל זה ^^ כןכן? יופי. מזל שכולנו חיים בעידן של סיפוק ידע מיידי והתנוונו לנו החלקים במוח שאחראים על זיכרון!

כשחשבתי על זה, הבנתי שפוסט אחד יכול להיקרא באינסוף דרכים שונות. האדם שקורא את הפוסט מצייר אותו במכחול ששייך רק לו. כל אחד מבין דברים אחרים וקורא בסגנון אחר. לדוגמא, אפשר ממש בקלות לקחת פוסט שמישהו כתב ברצינות ולהפוך אותו לשטות גמורה (תראו את כל הפרקים שהבחור הזה עשה, הם פשוט אדירים). אפשר לקרוא סצינה מינית באופן בוגר וחושני, או באופן ילדותי ומתסיס. ספר כמו "אי המטמון" יכול להרגיש כמו סיפור הרפתקאות מלא אקשן ומתח, או כמו סיפור לפני השינה שנקרא בקולו הענוג והמרדים של אברי גלעד. מממ... (=0 ... אה, מה? 0= וופס, אעע, עזבו, סיפור לפעם אחרת \(=

אבל כשאדם כותב קטע, אני מאמין שיש דרך מסוימת שבה הוא רוצה שהכתוב יועבר לקוראים. נראה לי שהאדם שיכול להקריא באופן הכי נכון את הכתוב, הוא בעצם האדם שכתב.

תחשבו על זה. סופרים מפורסמים נוהגים להקריא את הספרים שלהם בקול אל מול קהל מאזינים.

ערבים שלמים מוקדשים למשוררים שעולים לבמה כדי להקריא את הפואמות שלהם. אפילו הייתי בערב כזה פעם, בטעות. שמעתי אישה קשישה מקריאה פואמה שהיא כתבה על השחלות שלה. זה היה... ממ |: ממ.

אז כן. יש משהו שמלהיב אותי ברעיון. אני רוצה לשמוע אתכם, לראות אתכם, מקריאים לי את היופי הפנימי שלכם. אני רוצה לדעת מי אתם ומה אתם ואיך בדיוק המילים שלכם נשפכות על הנייר. אני רוצה לקרוא את הפוסטים שלכם דרככם. ... אוקי הדגש הזה זה נשמע קצת סוטה \= נמשיך הלאה! \(=

אה כן, עוד משהו!

בעיה אישית שלי היא שאני כותב המון. ועוד בעיה אישית שלי היא שלאנשים אחרים אין תרבות קריאה בימינו והם בהמות! 0'=

כן...! אנשים נכנסים לפוסטים שלי, רואים שהם באורך הגלות + מרתון של סרטי "שר הטבעות", ואז הם... פשוט לא קוראים P= או אפילו יותר גרוע! קוראים ומדלגים על המון קטעים כי אין להם כוח! 0'= טוב... אם להגיד את האמת, לפעמים גם אני נתקל בפוסטים ארוכים שעד שאני מסיים לקרוא אותם אני מדלג על בערך חצי מהפסקאות כשאני ממלמל משפטים בסגנון "בלה בלה בלה אין לי כוח" ^^

אז אני משער שיהיה הרבה יותר נוח ונחמד לאנשים לשבת ולהקשיב למישהו מקריא פוסט, אפילו אם הוא ארוך קצת (=

... למרות שאני לא בטוח שהטענה הזאת תעבוד כשאנשים יראו שהסרטון נמשך חצי שעה, אה-הא-הא \(=

בכל מקרה, עד כאן תיארתי את הסיבות שלי. למה אני חושב שהקראת פוסט יכולה להיות משהו מגניב. (אגב, הכוונה היא בהקראה חד-פעמית של פוסט אחד... לא לפרסם ככה מעתה והלאה את כל הפוסטים, כמו בבלוג של אבא קריר [שמפחיד לי את התחת])

ומה איתכם? איזו סיבה יכולה להיות לכם להקריא את הפוסטים שלכם...?

אמממ \=

כיייי..... כל הילדים המאגניבים עושים את זה! BD גם פיקולו הבטיח!!! (ועוד בעירום!)

סתם, נו. אין לי מושג.

כל אחד יכול למצוא את הסיבות שלו.

וגם אם לא... פשוט תזרמו ^^ יכול להיות נחמד קצת לעשות משהו מחוץ לקופסא. מה אכפת לכם?

השאלה השנייה - אז אני אמור/ה לכתוב פוסט במיוחד בשביל זה?

לא! D=

כלומר, אפשר... אבל נראה לי ברגע שתכתבו טקסט שנועד להיות מצולם, לא תוכלו להימנע מלהוסיף כל מיני דברים שנועדו להצטלם טוב.

אם בא לכם, אז סבבה. סך הכל אין פה באמת חוקים מעבר ל-"להקריא פוסט".

אבל אפשר גם לבחור להקריא פוסט ישן שלכם. לחפור בארכיון של הבלוג ולהוציא את הפוסט האחד הזה שתמיד רציתם להקריא בקול בעצמכם. שתמיד רציתם שכולם ישמעו אותו דרך השפתיים שלכם (=

זאת גם אחלה אופציה לעצלנים שלא בא להם לכתוב עכשיו פוסט ^^ (למה אני לא הלכתי על האפשרות הזאת באמת? \= )

השאלה השלישית - איך בדיוק לצלם את עצמי מקריא/ה את הפוסט שלי?

זה החלק שאני הכי אוהב בכל הפרויקט הזה...

איך שבא לכם! D=

כלומר, באמת, אין פה אף הגבלה! וזה החלק הכי יפה כי אפשר להיות פה יצירתיים ברמות!

האם אפשר לשבת בבית מול מצלמת המחשב וסתם להקריא פוסט? בא-רור שאפשר ^^

אבל למה לעשות משהו באותה צורה שאבא קריר עושה אותו?! (באמת יש לי צמרמורת כשאני כותב עליו. נראה לי שהבנתי עכשיו מאיפה הגיע הכינוי I'= )

אם תרצו קצת להשקיע, תוכלו לעשות דברים מדהימים.

לדוגמה, קנט לקח פעם פוסט שלי והפך אותו לשיר. הלהיט "קיצוצים ותלפיות" עדיין קופץ לי לפעמים ברשימת ההשמעה (ומה אמרתי לכם על להיכנס לו לבלוג ולהגיב עד שהוא חוזר לכתוב?!? 0= קדימה, קדימה!!)

המוח שלי מתפוצץ כשאני מדמיין את כל הדברים האדירים שאפשר לעשות אם מוכנים להשקיע קצת.

אפשר לעשות כל מיני שטויות תוך כדי, ואפשר לצלם דברים אחרים שקשורים לפוסט, ואפשר שזה יהיה מצחיק או מגניב או מוזר או בטעם בייקון או... אעעע, יש לי המון דברים בראש עכשיו ואני מת כבר לדעת איזה אחד מהם אני אעשה!!!!!!!!! D'=

...

הממ. טוב, אני די עצלן \= אז אני בטח אשב ואקריא את הפוסט שלי בבית מול המצלמה של המחשב.

... אני יושב עכשיו לבד בחדר שלי ומקריא את הפוסט הזה מול המצלמה של המחשב, נכון? I=

אוח אני כזה לוזר! 0'=

אבל היי, רגע! D= אפילו שאני שמן, זה לא אומר שאי אפשר להשתמש בפלאי הטכנולוגיה כדי לפחות להעמיד פנים כאילו אני עושה משהו מגניב מחוץ לבית!

כן כן, אני מתכוון להשתמש ב... מסך כחול! BD

הו כן!!!

... למרות שסתם קוראים לזה מסך כחול וזה בכלל מסך ירוק בימינו \(= (והוא נפוץ בקטע מפחיד, מסתבר)

אויש, דמאט. בעצם אני לא יודע בכלל איך ליצור אפקטים של מסך ירוק \= טוב נו, אז אולי אני באמת אשים מסך כחול ואעמיד פנים שאני מתחת למים (=

...

פאק איט, עזבו אתכם משטויות. אני מוותר.

תעשו אתם משהו מגניב וזהו, כן?

השאלה הרביעית - אבל יש לי בלוג אנונימי ואני לא רוצה שידעו מי ומה אני ויש לי קול ממש מגעיל והפוסטים שלי בכלל מורכבים בעיקר מתמונות וגם אין לי איך לצלם את עצמי בכלל אעעע!!!! 0'= ... אממ, נכון? \('=

קודם כל, לגמרי שמתי לב שזאת לא באמת הייתה שאלה.

דבר שני, בלי תירוצים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! 0=

לא מעניין אותי מה הבעיה שלכם! עם קצת רצון ודימיון, כל "בעיה" יכולה להיפתר בלי בעיה! (יש מצב שיש במשפט הזה סתירה פנימית?)

באמת, חוץ מ-"לא בא לי לעשות את הדבר המפגר הזה, יא גייז", אני לא מוכן לשמוע אף תירוץ. אני אפילו אשקיע מאמצים ואחשוב מראש על תלונות שאתם יכולים להעלות, רק כדי שאני אוכל לרסק אותן מבעוד מועד בפרצופים הקטנים והמפוחדים שלכם!!! (אני ממש טוב בלהיות אטרקטיבי, הא?)

(השאלות מנוסחות בלשון נקבה, אך הן מיועדות לשני המינים, אבל בואו נודה בזה רוב הסיכויים שאם אתן מתבכיינות על משהו, אתן בנות)

"אבל אני לא יכולה להצטלם כי יש לי בלוג אנונימי ואני לא רוצה שאף אחד ידע איך אני נראית" - אעעע, פאקינג פאק פאק, תפסיקו להיות כאלה פרנואידים!!!! אז אל תצטלמי! תצלמי דברים אחרים, מה שרק מתחשק לך, אפילו את הפאקינג חתול שלך ישן, ותוך כדי זה תקראי איזשהו פוסט ברקע!

"אבל אני לא יכולה להקריא את הפוסט שלי כי מישהו אולי יזהה את הקול שלי" - כפרה, מצטער להגיד לך, אבל אם מישהו רואה סרט שפרסמת בבלוג שלך ומזהה את הקול שלך, רוב הסיכויים שהוא כבר הבין שזה הבלוג שלך ושהוא הפך לסטוקר מפחיד שיושב ומחכה לפוסטים שיאמתו את התיאוריה שלו.

"אבל אני לא יכולה להקריא את הפוסט כי אני לא אוהבת את איך שאני נשמעת" - א) את נשמעת סבבה. בכלל לא שמים לב שאת מדברת דרך צינור. ב) אם באמת יש לכם בעיה עם לחשוף את עצמכם בדרך כלשהי בבלוג, אפשר לצלם מישהו אחר מקריא את הפוסט שלכם. העיקר שתוודאו שמי שמקריא את הפוסט, מקריא אותו כמו שהתכוונתם שהוא ייקרא (= תהפכו לסוג של במאים. במאים זה מגניב, נכון? נכון!

"אבל אין לי מה להקריא כי כל מה שאני שמה בפוסטים שלי זה תמונות ומוזיקה" - ובכן, יש אימרה שאומרת שתמונה שווה אלף מילים. אז כן, אפשר גם לתאר מילולית תמונה. או שאפשר להסביר את הרקע מאחורי התמונה. משהו אקסטרה. וכמובן שבכל מקרה תמיד אפשר להוסיף מוזיקה ברקע!

"אבל אין לי איך לצלם את עצמי ולהעלות לאינטרנט" - בולשיט. אנחנו מוקפים בסמארטפונים ובמצלמות אינטרנט ובסתם מצלמות עם איכות מחורבנת ומצלמות אבטחה ומה לא. אפשר לצלם ולערוך סרטון עם תוכנות ממש פשוטות שיש במחשב (אני בטח אשתמש ב-Movie Maker של הווינדואז) ולהעלות אותם ליוטיוב ולפרסם אותם כאן בלי בעיה. מי שעדיין מתקשה, שרק יבקש עזרה. אני אשמח לעזור.

"אבל הרעיון הזה בכלל לא מקורי והוא מפגר ובשביל זה יש יוטיוב" - מ... מה? \= לא נכון! קישטה!!! 0'= ועכשיו ברצינות, לא מסכים. יוטיוב זה יוטיוב. נכון, יש אנשים שמצלמים את עצמם מדברים על שטויות... אבל תראו לי פרויקט אחד גדול שבו מקריאים קטעים שנועדו להישאר בכתב. ... בעצם, אל תראו לי. אני סתם אתבאס שמישהו חשב על זה לפני.

"אבל איך אני אדע שאתה לא שיבוט גנטי שלך שנוצר על ידי חייזרים מרושעים?" - ככה P=

"אבל... אממ, אבל... אבל... שיט." - האהא! D= רואים? נגמרו התירוצים. נכון שזה לא כזה ביג דיל...? (;

השאלה החמישית - באמת יש שאלה חמישית? \=

אממ

נאא ^^

זהו. זה כל מה שהיה לי להגיד (=

אני מרגיש קצת כמו ילדה קטנה, אבל אני באמת אשמח אם הפרויקט הזה יתפוס.

אוקי, אז הנה, עשיתי את השטות הזאת ועכשיו אני מעביר אותה הלאה לללל.... =P

לכולם! D=

כןכןכן. אם הגעתם עד הנה וחשבתם לעצמכם "למה לא? זה לא כאילו הוא שיבוט גנטי שנוצר על ידי חייזרים מרושעים או משהו...", פשוט תנו בראש (= אין צורך להפיץ את הרעיון באופן ליניארי. אני תומך נלהב של תיאורית הכאוס (B

רק אל תשכחו ליהנות!

*מחזיק אצבעות חזק חזק* ^^

אוהב,

פילו

(נ.ב., ליתר ביטחון אני אוסיף לסרטון גם את הפוסט שכתבתי. כדי שגם החירשים יוכלו ליהנות.) [אה, וכדי שתוכלו לראות את כל הלינקים ששמתי וכאלה. אהמ.]