כל המרבה, הרי זה בפנאןשירים מאולתרים, סיפורים מאותרים, דעות מאולתרות, ומוזיקה כתובה.
(סתם אין כאן מוזיקה אבל זה לא צריך למנוע ממכם להכס, נכון?). |
| 10/2007
במה לא מנוצלת זה כמו פודינג שאסור לגעת בו.
רנסנס חברים.
נראה לי שאני צריך להסביר למה לא עדכנתי את הבלוג כבר כמה זמן. אז זה מתחלק לשתי סיבות.
אני עברתי על האתיקה עיתונאית כשהשתמשתי בקטע של בנאדם בלי להביא לו קרדיט.
חוץ מזה, אני כבר לא קומוניסט ממש... אתם מבינים אני הייתי פעם מאוד
שמאלני ועכשיו אני קצת פחות.. אז הכינוי הזה פשוט לא מדבר אליי, אני יותר
בקטע של אקזיסטנציאליזם-כינויים-פסיכודליים-אוונגרדים-וחתרניים, כמו
המוזיקה של לד זפלין נגיד. או הבילויים, שהם הרבה פחות טובים, אבל כבודם
במקומו מונח.
אז כנראה אני יחליף קצת את הקטע פה, או שאני יהפוך את הבלוג הזה לבלוג
נאצה? אני לא בקטע של לקלל אול ללכלך, אפשר פשוט לעשות סוג של סאטירה כזאת
על בלוגים של נאצה. זה מבדר, על תגידו שזה לא משהו שמעלה חיוך מאולץ!
(דרך אגב, בהרבה מקרים אני מעדיף חיוך מאולץ על חיוך אמיתי. חיוך מאולץ
מראה את חוסר הכשרון שלי בתור קומיקאי, אבל מצביע על כשרון בתחום אחר...
מהסוג של ההומור של הסופרים של המדע הבדיוני ווודי אלן, מצאתי את המילה).
אז אני ינסה עכשיו לכתוב שיר קצת מאולתר, עשיתי את זה בעבר בבלוג אחר, נבדוק מה ייצא כאן:
ראש זה כמו מחשב אני חושב
אפסים במדפסת
שרוצים לברוח
מהפח אל הכלוב
מהשקית למטחנה
המשאית והנהג
הפקודה והחיילת
העיתון והכותרת
בין העיניים,
היא אומרת,
גורם לך לחשוב.
| |
| כינוי:
genetics is not an excuse. בן: 33 תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
