סיוקי

לפעמים כל כך קשה לי להוציא לאור את מה שאני רוצה להגיד.

הלב והמוח רוצים לומר את דעתם אבל הפה נעול ולא נותן למילים להשתחרר, ולפעמים דווקא כשמדובר

בדברים שצריך לשמור בפנים ולהתפוצץ איתם לבד הפה לא שם מחסום ומשחרר את המילים כמו גיצים

שורפים לאוויר. לפעמים אני רוצה להגיד באמת את כל מה שאני חושבת. בלי מחסומים ובלי ניסוחים כאלה ואחרים שאמורים למנוע פגיעה. לפעמים אני כל כך כועסת עד שהגוף שלי הופך ללהבה והזיעה ניגרת ממני..

אני מרגישה לפעמים כזאת קינאה שהבטן שורפת לי ויש לי בחילה קלה.

לפעמים כל מה שאני רוצה זה להכאיב לך קצת, לתת לך לטעום את מה שאני מרגישה..

לפעמים אני רוצה שיתפתח בנינו ריב רק בשביל שאני אוכל לשחרר את כל המעצורים שלי ולירות את המילים מבלי לשים לב. אז מה אם זה יפגע? לפחות אני לא אתבשל על אש קטנה כל כך הרבה זמן.

לעבר יש תפקיד חשוב בחיי כל אדם. כולנו יודעים שללא עבר אין לנו עתיד.

אם לא נלמד מטעיות העבר אנחנו עלולים לחזור עליהן בעתיד ובכך לא השגנו דבר.

בשביל זה קיים העבר.

אך עם כל הלמידה והדבר החשוב שבעניין העבר יכול להיות מאוד כואב וצורב. הייתי כל כך רוצה שהעבר יישאר בעבר ולא יחדור לעתיד בשום דרך. יש עבר שצריך לדעת ויש כזה שלא צריך.

התמונות האלה מן העבר קורעות לי את הלב כל פעם מחדש. לא משנה מה אגיד ואיך אנסה להסביר את העניין יש אנשים שהסנטימנטאליות של העבר יותר חשובה להם מההווה ומהעתיד.

לפני כמה ימים דיברנו על זה שאולי זה לא יצליח בנינו ומה יקרה אם ניפרד.

והוא שאל אם לדעתי נוכל להישאר ידידים ומבלי להקדיש שנייה מחשבה לעניין עניתי שלא.

בשום פנים ואופן לא אוכל להיות ידידה של מישהו שאהבתי עד כאב [הנה, אפילו עכשיו שאני כותבת את זה אני מרגישה מחנק בגרון והדמעות עולות לי לאט]. אם היו מבקשים ממני לבחור בין מה שקיים עכשיו לבין מה שהיה , אבחר ב-עכשיו. מה שיש לי עכשיו יותר חשוב מכל מה שהיה, מי כל מי שהיה..העובדה שזה נמצא בעבר יש לזה סיבה והסיבה לכך היא שהוא לא היה מספיק חשוב בשביל להישאר חלק מההווה ומהעתיד.

לפעמים עוברות לי מחשבות בראש על כמה שהייתי רוצה לזרוק את הכול בכזאת קלות מבלי להקדיש לזה מחשבה נוספת , לעזוב הכול, ולא לתת הסברים..ואחרי כמה זמן להופיע ולדרוש את מה שמגיע לי מבלי לחדול עד שאקבל את הסיפוק המנטאלי שאני זקוקה לו.

אתמול גיליתי עוד פרט מהעבר [שלו] וזה הכניס אותי למצב מאוד קרבי ולא רציתי קירבה ולא נגיעה מנחמת או משהו כזה. אני קנאית ולא ידעתי אפילו עד כמה. אני לא מקנאה כשבנות עושות לו עיניים או מתחילות איתו כי הן לא מתקרבות לקרסוליים שלי עד כמה שירצו בכך.

אני מודעת ליתרונות שבי ולכן יש דברים שאני לא מוכנה להעביר אותם בשתיקה אבל למה לעזאזל אני לא יכולה להגיד הכול מבלי לסנן? גם לי זה כואב אז למה שלך לא יכאב כמו שלי?

ואח"כ אני בוכה לך בזרועות כשאתה מחבק אותי חזק ולוחשת לך לאוזן שאתה באמת החיים שלי.

אתה- אתה- אתה!

וזה  נכון..למרות שיש בי נטייה סדיסטית להכאיב לך רק כדיי שתבין כמה כואב לי, אני אוהבת אותך ומאוהבת בך כמו שלא הייתי מעולם. ולעולם לא חשבתי שאוכל לאהוב כמו שאני אוהבת אותך.

אתה יודע עד כמה קשה לי עם המחשבה שהיית עם אחרות לפניי..ששכבת עם אחרות, גמרת בתוך אחרות.

אין לך מושג איזו צמרמורת עוברת לי בגוף לדעת שלא מאז ומתמיד היית כולך שלי.

זה רק עכשיו ואולי גם לא לתמיד. תלוי בכמה כאב אוכל לשאת. ואולי שאתבגר ואתפקח יום אחד

אעזוב את כל זה בצד ואתן לעצמי לאהוב ולהתבטא ללא גבול ובלי להמציא חומות מפחד שאולי תכאיב לי בדרך כזו אחרת, גם אם לא התכוונת בכלל.

למרות כל זה אני לפעמים מנתקת את המחשבות האלה , מתנתקת מהכול ונותנת את עצמי לגמרי.

כשאנחנו שוכבים אני באמת בפלנטה אחרת , אני בהיי מטורף, ואוהבת אותך בכל ליבי.

זה כל כך עוצמתי שזה לעולם לא נמאס עלי. מעולם לא היה סקס משעמם. כל פעם זה מתבטא בצורה אחרת..ואני אוהבת לצעוק ולהרעיד את הבניין. אני אוהבת לגנוח לך באוזן ולדעת שזה אתה ולא מישהו אחר.

הלוואי שאני ארפה, אעבור את זה, אתגבר ואתבגר ונוכל להיות לנצח.

כך אני מאמינה, אם כי יכול להיות שאני מאוד נאיבית.

*מערכת יחסים דורשת פשרות, לפעמים הפשרות לא שוות , אבל אני מאמינה שאני שווה שתתפשר בשבילי.

ואולי אם לא תשחק אותה ראש קטן לפעמים תמצא פיתרון מספיק יצירתי כדיי שלא יכאב לי יותר.