סיוקי

מאז הפוסט האחרון קרו והשתנו הרבה דברים. כך לפחות זה מרגיש.

יום שישי שעבר הייתי במחזור ועל סף התמוטטות עצבים. כעסתי על כל העולם, ובמיוחד על נועם שהכעס עליו נאגר במשך כמה וכמה ימים ארוכים. הכעס העיקרי היה שהוא לא מקדיש לי מספיק זמן.

למרות שלי אין עבודה עכשיו, אני מעבירה את הימים בבית כמעט בלי מעש, הוא לעומתי עסוק עד מעל הראש ושכח ממני לגמרי. עד שהרגשתי שאני לא מסוגלת לשאת יותר בהרגשה הזאת של "אני אופציה אחרונה". אז באותו יום שישי בכיתי כל כך הרבה, כל מילה הפכה לחץ שמופנה אלי ופוגע בי כל כך חזק.

בלילה, נשברתי לגמרי וכשהיינו בחדר, הוא חיבק אותי חזק ואמר שהוא אוהב אותי. אני מיד פרצתי בבכי ואמרתי לו "לא טוב לי" כשאני ממררת בבכי. הוא ענה:"אני יודע".

חצי שעה לפני שזה קרה דיברתי עם שירלי שתבוא להיות איתי, כי הייתי חייבת להיות עם מישהו שהוא לא נועם. הייתי חייבת מישהו לדבר איתו עד כמה שלא הייתי מודעת לעובדה שכל מה שאני צריכה זה פשוט לדבר על זה, על מה שבאמת הפריע לי. אז כשישבנו בחדר ואמרתי לו שלא טוב לי..כמה שניות לאחר מכן שירלי התקשרה ואמרה שהיא למטה. ירדתי למטה ואיך שהתקרבתי אליה , רצתי אל החיבוק שלה והתחלתי לבכות, אבל מה זה בכי, מזמן לא בכיתי ככה. שירלי המסכנה נורא נלחצה וישר שאלה "מה קרה" בתהייה . לא הבינה בכלל מה נפל עליה. אז ישבנו על הספסל שמתחת לבית שלי והתחלתי לספר לה הכל...

היא הרגיעה אותי, הכניסה בי טיפת שכל ואמרה דברים שעזרו לי לראות את הדברים בפרספקטיבה אחרת.

אחרי ששירלי נסעה עם חברותיה, אני המשכתי לביתי, שם חיכה נועם.

נכנסתי לחדר והוא ראה שהמצב רוח שלי יותר טוב, התחלנו לדבר ופתחנו את הדיון, אמרתי את כל מה שמפריע לי. אמרתי שאני צריכה מישהו שיקדיש לי המון זמן וצומת לב כי אני לפני הצבא עכשיו, אני לא יודעת מה יהיה איתי בצבא, איפה ישימו אותי וכמה זמן טירונות וקורס יהיה לי, אז כל זמן פנוי שיש לי אני מנצלת להיות איתו. הרגשתי שהוא לא רואה אותי באותו אור. אני יודעת שהוא אוהב אותי נורא אבל הוא דחק אותי לצד עד שכמעט לא הייתי חלק מחיי היום-יום שלו. אז מה אם הוא גר פה?כמעט אין לנו זמן ביחד.

זאת אומרת, עכשיו יש, קודם כמעט ולא היה.

מאז אותו יום שישי השבוע שעברנו היה מדהים! המון המון זמן ביחד, לטוב ולרע אבל ביחד..

ואולי זה נשמע מאוד פוצי מוצי כל היום בתחת של השני, אבל זה דיי רחוק מלהיות ככה באמת.

יום שני נסענו לשלם חשבונות של אמא שלי בעירייה..זה היה דיי מהיר למזלי הרב ולא נאלצנו להתעכב זמן רב. אחרי ששילמנו , נסענו לסטימצקי, ממש רציתי לקרוא כבר ספר חדש, ונועם קנה לי ספר שהוא בעצמו בחר , כמו שביקשתי ממנו כמה ימים לפני זה , הוא בחר את "גנבת הספרים" בטענה שסיפורי שואה מדברים אלי. הוא בהחלט מכיר אותי, אין מה לומר. בנתיים קראתי רק 5-6 עמודים כי לא היה לי כל כך מוזה לשבת לקרוא, אבל בקרוב אני אחרוש עליו [עם בואו של החורף]. הגעתי למסקנה שאם אני לא עושה כלום אז לפחות לקרוא ולהעשיר קצת את הידע. אני בעקרון משועממת ומחפשת אתגר מוחי, משהו שילהיב לי את המוח ויצור אורגזמה שכלית.

אתמול [רביעי], אני ונועם נסענו בערב לחתונה כדיי להפעיל את העסק החדש שהוא שותף בו. אני לא יודעת אם מותר לי לפרסם את הרעיון המדליק של העסק , אם כן, צפו לעדכון.

בכל מקרה, היינו בחתונה של רוסים. הצד הרוסי שלי קיבל דומיננטיות, אם כי בשירים מזרחיים ששרו הצד המזרחי שלי תפס פיקוד. היה מצחיק, מהנה וכמובן רוסי. עשינו את שלנו, מדי פעם ריקדנו לנו בענטוזים וגם מדי פעם ריקודי סלואו. אחרי החתונה נסענו הביתה להוריד את כל הדברים ונסענו לאכול בנאפיס.

איזה כייף שאין יותר מעשנים!!!!!!!ניצחון לאלו שלא מעשנים [כמוני]. פשוט כייף שלא מעשנים עלייך. ולא לחזור יותר עם ריח של סיגריות מסריחות הביתה!אין אין מאושרת ממני!

דבר אחרון, הוא הפרו! שאותו קיבלתי מבאד, למרות שלא היה לו פרו, הוא דאג להשיג לי אחד! אז תודה רבה לך איש יקר.

אגב, אני את הפרו שלי עוד לא מסרתי לאף אחד, אם יש מישהו שמעוניין, הוא מוזמן להגיד לי:)