לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

סיוקי


פנטזיות, אני, בולמוסים, אהבה, רוך, עוצמה ובלאגן:)

Avatarכינוי:  פלח.

בת: 36





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2013    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

אהבה.


אני רוצה להגיד שבסה"כ החיים נפלאים. למרות שזה נראה כאילו הכל שוקע, אני בסערת רגשות ואין לי מושג איפה אני נמצאת בכל המערבולת הזאת, אני מנסה למצות מעצמי את המיטב, להשקיע באנשים שמזמן כבר לא הייתי בחברתם. טוב לי ועם זאת יש גם טעם מריר של ריקנות וחוסר. אני בסדר, אחרי שדיברנו, הבהרנו והוצאתי את כל מה שהיה לי על הלב, אני בסדר. אני שומעת עידן יניב "את יפה" ונעשה לי טוב על הלב. אני מרגישה יפה, אני מרגישה מוצלחת, חכמה ויש לי חברות חדשות במשרד ואני בולעת ספרים וקוראת כמו משוגעת. אני פותרת תשבצים ולומדת מילים של פסיכומטרי, צוחקת ומבלה המון. בקושי נמצאת בבית, חוזרת מותשת הביתה והולכת לישון. ככה אני מעבירה את הימים, הם עוברים ממש לאט, אבל הם עוברים וזה הכי חשוב. אני רוצה לעשות כושר. יש חדש כושר בבסיס ונראה לי שאני אנצל את העובדה הזאת. אני מגלה אנשים שהיו הרבה זמן בחיים שלי ולא הייתה להם הזדמנות להראות מה הם שווים באמת. חזרתי להיות בקשר עם מאיה ואני נדהמת מכמה שהיא התבגרה ואיך היא מדברת, מעודדת אותי ומבינה כל כך. אבא שלי, שכל כך לא סבלתי, תומך בי ומרעיף אהבה, אומר מילים שמעולם לא אמרו לי, בדרכו שלו וזה כל כך טוב לדעת שהוא מרגיש כמו שהוא אומר.

מאז הפרידה שלי עם נועם אני נפגשת הרבה עם קובי, כל פעם שאני צריכה אותו הוא בכלל לא מהסס ומגיע. כל כך תומך ומבין. אז זאת הזדמנות להגיד לך תודה. שאתה משקיע בי כל כך, ומראה אכפתיות ענקית כלפיי. אני עוד מעט עוברת דירה...מתי בדיוק, אין לי מושג. אני יודעת שאני רוצה חדר סגול עם וילון מבמבוק.. אני רוצה לוח שעם עם מלא תמונות של חברות שלי וברכותJ. אני רוצה לצאת כל יום ולחוות את החיים. אני לא רוצה לשבת שנייה בבית בחוסר מעש. אם אני כבר בבית אז לפחות אני אלך לישון, אקרא ספרים או אבלה עם המשפחה שלי שעכשיו אני כל כך אוהבת. איך זכיתי ככה, איך?

אחי כל כך התבגר ואני כל כך גאה להיות אחותו הגדולה. הוא מראה רצינות בלימודים, מוציא ציונים נפלאים והוא אח נהדר, חבר ומישהו לבכות לו על הכתף. גבר לענייןJ.

הוא אמר לי לפני כמה זמן שאין אנשים יותר יקרים לו בעולם כמו שאני ואמא שלי יקרות בשבילו.

פשוט כל כך מחמם את הלב. אח שלי, אני אוהבת אותך! (מסכן, איך אני חורשת לו על המחשב והוא לא מוציא מילה). היום כשחזרתי מהבסיס הביתה שתי חיילות מהמשטרה הצבאית פנו אלי ואמרו " הבחור הזה ממש צמא, את יכולה לתת לו שלוק מהקולה שלך?" ואני, הייתי כזו נפלאה ומקסימה ונתתי לו את כל הבקבוק שלי ואמרתי :

"קח, תסיים את הכל" והוא היה כל כך מאושר. מסכן חייל של הנח"ל הולך לעשות אבט"ש מגיע לו קצת פינוק. ליוויתי אותו עד לתחנת אוטובוס. אח"כ לוויתי את שירלי לרופא ונסעתי הביתה. הגעתי הביתה בסביבות 1..הלכתי לאכול (מקרוני מטוגן עם פירורי לחם). אח"כ מקלחת מפנקת בטירוף ולבסוף שינה כל כך נפלאה. קמתי חדשה. אגרתי כוחות ואני יכולה להמשיך הלאהJ.

אתמול שירלי הייתה אצלי והיה כזה מצחיק. בחיי, אני מתה על הילדה הזאת. אני פשוט קולטת פתאום באיזה אנשים נפלאים אני מוקפת. איזה חברות טובות יש לי ושיש לי לאן לברוח! זה כל כך חשוב.

תודה לכם!

 

לסיום, רציתי לומר שבד"כ אני כל כך אוהבת להתלונן על המדינה הזאת ובסה"כ אני אוהבת אותה לאללה. אז מדינת ישראל שלי, אני אוהבת גם אותך. 60 שנה למדינה! מזל טוב לך מדינת ישראל שלי.

איזה כייף לראות את כל הדגלים. כיף לי לחיות פה, להיות חלק מכל זה.

 

חברים שלי. אני אוהבת אתכם! איזה פוסט אהבה ענק. חחחח.

חג עצמאות שמח. מקווה שתיהנו, תצאו, תחגגו ותתגאו שאנחנו כאן בזכות ולא בחסד!.

 





נכתב על ידי פלח. , 7/5/2008 22:05   בקטגוריות אהבה, חברות, יהודיה, ישראלית, חג העצמאות, תמונות, שבוזלי בוזלי, אופטימי, צבא, שחרור קיטור  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של פלח. ב-11/5/2008 20:09
 



אל תשכחו לעולם.




מאז שאני זוכרת את עצמי יום השואה הוא היום הכי חשוב בשבילי בשנה.

מעולם לא הבנתי למה. מדוע יש לי משיכה כל כך חזקה לנושא כל כך מזעזע. בתור ילדה קטנה אני זוכרת את עצמי בכיתה ב'- בת 7-8 בערך, יושבת ביום השואה מול הטלוויזיה ומכריחה את עצמי לראות את הגופות, את השלדים, האסונות, הרציחות, השלג הבלתי נגמר והקור המזעזע.

אני לא יודעת להסביר מדוע היום הזה ספציפית הוא כל כך חשוב בשבילי. כל מה שאוכל להגיד הוא שאני חוקרת ומנסה לגלות כמה שיותר ובכך אני מנסה להשפיע על הסובבים אותי. להטמיע בהם ולהשריש בהם את ההיסטוריה שבזכותה אני כל כך גאה להיות יהודיה!

כשנסעתי לפולין הרגשתי שהחלום הכי גדול שלי עומד להתגשם. כשהגענו לפולין מזג האוויר היה חמים הוא לא הסגיר ולא במעט את השלג והכפור. כשאני מדברת על המסע אני לא יכולה להפסיק. יש לי רצון להגיד עוד ועוד. עד כמה המסע שינה את חיי, איך העולם נראה כל כך שונה בעיני ואיזו משמעות אדירה יש למילה יהודיה בעיני עכשיו. המסע הזה שינה אצלי את ההשקפה לגביי הגיוס לצה"ל. לפני המסע לא הייתי מוכנה לשמוע על המילה גיוס. ולאחר המסע המוטיבציה שלי עלתה פלאים, הרגשתי שזוהי חובתי לשרת בצבא. כי אנחנו כאן בזכות ולא בחסד!

התמלאתי גאווה שיכולתי לחזור למקום שרצחו את עמי. גאווה על כך שאנחנו הם המנצחים האמיתיים. שחוזרים לקברים, שחוזרים לאדמה רקובת הדם ומניפים את הדגל שלנו, שרים את ההמנון ועושים למען אלה שכבר אינם יכולים. איזה ניצחון! זה הניצחון שלנו!

אמא אומרת שאני יוצאת מספר אחד בסיכום הנומרולוגי ולכן אני לא גלגול נשמה. אבל הייתי רוצה להאמין שכן. הייתי רוצה להאמין שנשמה שנספתה בשואה שוכנת בי ואני נשלחתי כדיי לעשות מה שהיא לא יכלה. כדיי להזכיר לכם, את האסון הנורא מכל. האסון הכי גדול שידעה האנושות כולה. אני כותבת בשם כולם ומבקשת שלעולם אבל לעולם אל תשכחו. כמו שחובתנו לספר על יציאת מצריים, עלינו להזכיר את סיפור השואה. להשריש אותו בילדינו, בקרובינו ובכל מי שסובב אותנו. שלא יוכלו להכחיש, ולא להמעיט בדבר הנורא מכל. 

 

את התמונות הבאות לא פרסמתי מעולם. זאת הפעם הראשונה ואני מרגישה צמרמורת לנוכח העובדה שהייתי שם, כמעט ולא הרגשתי כי המסע עבר לי דרך העדשה.

 

בית הקברות היהודי בוורשה.

 

בורות שאליהם נזרקו גופות של יהודים.

 

במיידנאק.

 

לזכר כל אותם שאינם.

נכתב על ידי פלח. , 30/4/2008 22:01   בקטגוריות יום הזכרון לשואה ולגבורה, אופטימי, תמונות, יהודיה, צבא  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של פלח. ב-1/5/2008 21:27
 



18,896
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפלח. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פלח. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)