סיוקי

# עבודה חדשה- אחרי חיפושים רבים ומייגעים באה מישהי מדהימה בשם מור [כמה טוב שיש קירבת דם] ומצאה לי מקום לעבוד בו. אז מחיאות כפיים סוערות למור! אז זהו, ממחר אני מתחילה לעבוד בחנות בגדים בתא. אגב, מור קיבלה את הפרו!

# חלומות- לאחרונה יש לי חלומות ממש הזויים על אנשים שלא אמורים להופיע בהם, הם שמחים באופן מוגזם ותמיד שותים יין. [אפשר להבין את השמחה מהשתייה האלכוהולית, אבל נו באמת, כמה אפשר לחייך].

# אי אפשר לישון- מרוב ימים שלא היה לי בהם מה לעשות, הייתי ישנה בשעות לא רציונאליות לאדם שזקוק ל8 שעות שינה לפחות. אז הנה..מהיום בלילה אני חייבת לישון כמו שצריך כי מחר אני קמה ב-6 בבוקר.

# סדר בחדר- סוף סוף החלטתי לסדר אותו קצת וגם לנקות..ועכשיו אין לי אפצ'י כל שתי דקות בגלל האבק.

# הדוד העורך דין של אמא שלי מגיע מחר לביקור..יהיה מעניין..הוא אדם מאוד מפולפל ובעל לשון חדה. מעניין לדבר איתו, הוא נותן סוג של פייט [מלחמה] בשיחה איתו.

# חתונה בקרוב- יום חמישי תתקיים במשפחתי חתונה רוסית בעליל..אני מקווה שהאוכל לא יהיה דוחה, ושלא תהייה יותר מדי מוסיקה רוסית.

# בועות- זה העסק שנועם שותף בו. אלה לא סתם בועות, אלא בועות אלכוהוליות שאפשר לאכול. זה בהחלט מדליק וקיים גם בטעמים מתוקים לילדים. בקיצור, כשאתה נמצא באיזה מסיבה, עפות לך בועות לאוויר ואתה פשוט אוכל אותן:) זה נחמד לאללה, טעים ולא מכתים או מלכלך את הבגדים.

# יום הולדת לאחי- לניר אחי יש יום הולדת 15 ביום שני, יהיה מעניין. הילד הזה תמיד מפגיז בימי הולדת ומקבל כל מתנה שהוא רוצה.

אני והמבט המתנשא שלי.

סיון.

מאז הפוסט האחרון קרו והשתנו הרבה דברים. כך לפחות זה מרגיש.

יום שישי שעבר הייתי במחזור ועל סף התמוטטות עצבים. כעסתי על כל העולם, ובמיוחד על נועם שהכעס עליו נאגר במשך כמה וכמה ימים ארוכים. הכעס העיקרי היה שהוא לא מקדיש לי מספיק זמן.

למרות שלי אין עבודה עכשיו, אני מעבירה את הימים בבית כמעט בלי מעש, הוא לעומתי עסוק עד מעל הראש ושכח ממני לגמרי. עד שהרגשתי שאני לא מסוגלת לשאת יותר בהרגשה הזאת של "אני אופציה אחרונה". אז באותו יום שישי בכיתי כל כך הרבה, כל מילה הפכה לחץ שמופנה אלי ופוגע בי כל כך חזק.

בלילה, נשברתי לגמרי וכשהיינו בחדר, הוא חיבק אותי חזק ואמר שהוא אוהב אותי. אני מיד פרצתי בבכי ואמרתי לו "לא טוב לי" כשאני ממררת בבכי. הוא ענה:"אני יודע".

חצי שעה לפני שזה קרה דיברתי עם שירלי שתבוא להיות איתי, כי הייתי חייבת להיות עם מישהו שהוא לא נועם. הייתי חייבת מישהו לדבר איתו עד כמה שלא הייתי מודעת לעובדה שכל מה שאני צריכה זה פשוט לדבר על זה, על מה שבאמת הפריע לי. אז כשישבנו בחדר ואמרתי לו שלא טוב לי..כמה שניות לאחר מכן שירלי התקשרה ואמרה שהיא למטה. ירדתי למטה ואיך שהתקרבתי אליה , רצתי אל החיבוק שלה והתחלתי לבכות, אבל מה זה בכי, מזמן לא בכיתי ככה. שירלי המסכנה נורא נלחצה וישר שאלה "מה קרה" בתהייה . לא הבינה בכלל מה נפל עליה. אז ישבנו על הספסל שמתחת לבית שלי והתחלתי לספר לה הכל...

היא הרגיעה אותי, הכניסה בי טיפת שכל ואמרה דברים שעזרו לי לראות את הדברים בפרספקטיבה אחרת.

אחרי ששירלי נסעה עם חברותיה, אני המשכתי לביתי, שם חיכה נועם.

נכנסתי לחדר והוא ראה שהמצב רוח שלי יותר טוב, התחלנו לדבר ופתחנו את הדיון, אמרתי את כל מה שמפריע לי. אמרתי שאני צריכה מישהו שיקדיש לי המון זמן וצומת לב כי אני לפני הצבא עכשיו, אני לא יודעת מה יהיה איתי בצבא, איפה ישימו אותי וכמה זמן טירונות וקורס יהיה לי, אז כל זמן פנוי שיש לי אני מנצלת להיות איתו. הרגשתי שהוא לא רואה אותי באותו אור. אני יודעת שהוא אוהב אותי נורא אבל הוא דחק אותי לצד עד שכמעט לא הייתי חלק מחיי היום-יום שלו. אז מה אם הוא גר פה?כמעט אין לנו זמן ביחד.

זאת אומרת, עכשיו יש, קודם כמעט ולא היה.

מאז אותו יום שישי השבוע שעברנו היה מדהים! המון המון זמן ביחד, לטוב ולרע אבל ביחד..

ואולי זה נשמע מאוד פוצי מוצי כל היום בתחת של השני, אבל זה דיי רחוק מלהיות ככה באמת.

יום שני נסענו לשלם חשבונות של אמא שלי בעירייה..זה היה דיי מהיר למזלי הרב ולא נאלצנו להתעכב זמן רב. אחרי ששילמנו , נסענו לסטימצקי, ממש רציתי לקרוא כבר ספר חדש, ונועם קנה לי ספר שהוא בעצמו בחר , כמו שביקשתי ממנו כמה ימים לפני זה , הוא בחר את "גנבת הספרים" בטענה שסיפורי שואה מדברים אלי. הוא בהחלט מכיר אותי, אין מה לומר. בנתיים קראתי רק 5-6 עמודים כי לא היה לי כל כך מוזה לשבת לקרוא, אבל בקרוב אני אחרוש עליו [עם בואו של החורף]. הגעתי למסקנה שאם אני לא עושה כלום אז לפחות לקרוא ולהעשיר קצת את הידע. אני בעקרון משועממת ומחפשת אתגר מוחי, משהו שילהיב לי את המוח ויצור אורגזמה שכלית.

אתמול [רביעי], אני ונועם נסענו בערב לחתונה כדיי להפעיל את העסק החדש שהוא שותף בו. אני לא יודעת אם מותר לי לפרסם את הרעיון המדליק של העסק , אם כן, צפו לעדכון.

בכל מקרה, היינו בחתונה של רוסים. הצד הרוסי שלי קיבל דומיננטיות, אם כי בשירים מזרחיים ששרו הצד המזרחי שלי תפס פיקוד. היה מצחיק, מהנה וכמובן רוסי. עשינו את שלנו, מדי פעם ריקדנו לנו בענטוזים וגם מדי פעם ריקודי סלואו. אחרי החתונה נסענו הביתה להוריד את כל הדברים ונסענו לאכול בנאפיס.

איזה כייף שאין יותר מעשנים!!!!!!!ניצחון לאלו שלא מעשנים [כמוני]. פשוט כייף שלא מעשנים עלייך. ולא לחזור יותר עם ריח של סיגריות מסריחות הביתה!אין אין מאושרת ממני!

דבר אחרון, הוא הפרו! שאותו קיבלתי מבאד, למרות שלא היה לו פרו, הוא דאג להשיג לי אחד! אז תודה רבה לך איש יקר.

אגב, אני את הפרו שלי עוד לא מסרתי לאף אחד, אם יש מישהו שמעוניין, הוא מוזמן להגיד לי:)

לפעמים כל כך קשה לי להוציא לאור את מה שאני רוצה להגיד.

הלב והמוח רוצים לומר את דעתם אבל הפה נעול ולא נותן למילים להשתחרר, ולפעמים דווקא כשמדובר

בדברים שצריך לשמור בפנים ולהתפוצץ איתם לבד הפה לא שם מחסום ומשחרר את המילים כמו גיצים

שורפים לאוויר. לפעמים אני רוצה להגיד באמת את כל מה שאני חושבת. בלי מחסומים ובלי ניסוחים כאלה ואחרים שאמורים למנוע פגיעה. לפעמים אני כל כך כועסת עד שהגוף שלי הופך ללהבה והזיעה ניגרת ממני..

אני מרגישה לפעמים כזאת קינאה שהבטן שורפת לי ויש לי בחילה קלה.

לפעמים כל מה שאני רוצה זה להכאיב לך קצת, לתת לך לטעום את מה שאני מרגישה..

לפעמים אני רוצה שיתפתח בנינו ריב רק בשביל שאני אוכל לשחרר את כל המעצורים שלי ולירות את המילים מבלי לשים לב. אז מה אם זה יפגע? לפחות אני לא אתבשל על אש קטנה כל כך הרבה זמן.

לעבר יש תפקיד חשוב בחיי כל אדם. כולנו יודעים שללא עבר אין לנו עתיד.

אם לא נלמד מטעיות העבר אנחנו עלולים לחזור עליהן בעתיד ובכך לא השגנו דבר.

בשביל זה קיים העבר.

אך עם כל הלמידה והדבר החשוב שבעניין העבר יכול להיות מאוד כואב וצורב. הייתי כל כך רוצה שהעבר יישאר בעבר ולא יחדור לעתיד בשום דרך. יש עבר שצריך לדעת ויש כזה שלא צריך.

התמונות האלה מן העבר קורעות לי את הלב כל פעם מחדש. לא משנה מה אגיד ואיך אנסה להסביר את העניין יש אנשים שהסנטימנטאליות של העבר יותר חשובה להם מההווה ומהעתיד.

לפני כמה ימים דיברנו על זה שאולי זה לא יצליח בנינו ומה יקרה אם ניפרד.

והוא שאל אם לדעתי נוכל להישאר ידידים ומבלי להקדיש שנייה מחשבה לעניין עניתי שלא.

בשום פנים ואופן לא אוכל להיות ידידה של מישהו שאהבתי עד כאב [הנה, אפילו עכשיו שאני כותבת את זה אני מרגישה מחנק בגרון והדמעות עולות לי לאט]. אם היו מבקשים ממני לבחור בין מה שקיים עכשיו לבין מה שהיה , אבחר ב-עכשיו. מה שיש לי עכשיו יותר חשוב מכל מה שהיה, מי כל מי שהיה..העובדה שזה נמצא בעבר יש לזה סיבה והסיבה לכך היא שהוא לא היה מספיק חשוב בשביל להישאר חלק מההווה ומהעתיד.

לפעמים עוברות לי מחשבות בראש על כמה שהייתי רוצה לזרוק את הכול בכזאת קלות מבלי להקדיש לזה מחשבה נוספת , לעזוב הכול, ולא לתת הסברים..ואחרי כמה זמן להופיע ולדרוש את מה שמגיע לי מבלי לחדול עד שאקבל את הסיפוק המנטאלי שאני זקוקה לו.

אתמול גיליתי עוד פרט מהעבר [שלו] וזה הכניס אותי למצב מאוד קרבי ולא רציתי קירבה ולא נגיעה מנחמת או משהו כזה. אני קנאית ולא ידעתי אפילו עד כמה. אני לא מקנאה כשבנות עושות לו עיניים או מתחילות איתו כי הן לא מתקרבות לקרסוליים שלי עד כמה שירצו בכך.

אני מודעת ליתרונות שבי ולכן יש דברים שאני לא מוכנה להעביר אותם בשתיקה אבל למה לעזאזל אני לא יכולה להגיד הכול מבלי לסנן? גם לי זה כואב אז למה שלך לא יכאב כמו שלי?

ואח"כ אני בוכה לך בזרועות כשאתה מחבק אותי חזק ולוחשת לך לאוזן שאתה באמת החיים שלי.

אתה- אתה- אתה!

וזה  נכון..למרות שיש בי נטייה סדיסטית להכאיב לך רק כדיי שתבין כמה כואב לי, אני אוהבת אותך ומאוהבת בך כמו שלא הייתי מעולם. ולעולם לא חשבתי שאוכל לאהוב כמו שאני אוהבת אותך.

אתה יודע עד כמה קשה לי עם המחשבה שהיית עם אחרות לפניי..ששכבת עם אחרות, גמרת בתוך אחרות.

אין לך מושג איזו צמרמורת עוברת לי בגוף לדעת שלא מאז ומתמיד היית כולך שלי.

זה רק עכשיו ואולי גם לא לתמיד. תלוי בכמה כאב אוכל לשאת. ואולי שאתבגר ואתפקח יום אחד

אעזוב את כל זה בצד ואתן לעצמי לאהוב ולהתבטא ללא גבול ובלי להמציא חומות מפחד שאולי תכאיב לי בדרך כזו אחרת, גם אם לא התכוונת בכלל.

למרות כל זה אני לפעמים מנתקת את המחשבות האלה , מתנתקת מהכול ונותנת את עצמי לגמרי.

כשאנחנו שוכבים אני באמת בפלנטה אחרת , אני בהיי מטורף, ואוהבת אותך בכל ליבי.

זה כל כך עוצמתי שזה לעולם לא נמאס עלי. מעולם לא היה סקס משעמם. כל פעם זה מתבטא בצורה אחרת..ואני אוהבת לצעוק ולהרעיד את הבניין. אני אוהבת לגנוח לך באוזן ולדעת שזה אתה ולא מישהו אחר.

הלוואי שאני ארפה, אעבור את זה, אתגבר ואתבגר ונוכל להיות לנצח.

כך אני מאמינה, אם כי יכול להיות שאני מאוד נאיבית.

*מערכת יחסים דורשת פשרות, לפעמים הפשרות לא שוות , אבל אני מאמינה שאני שווה שתתפשר בשבילי.

ואולי אם לא תשחק אותה ראש קטן לפעמים תמצא פיתרון מספיק יצירתי כדיי שלא יכאב לי יותר.