סיוקי

המצב בשטח לא טוב.

עליתי כמה קילו, הפסקתי לעשות ספורט, אני עייפה כל הזמן, עצבנית, מאוד עצבנית.

שמנה, מזדקנת, מקומטת בקרוב (אם לא אתחיל לעשות משהו, בעצם כבר התחלתי)

הפסקתי לאכול ממתקים במשרד. השותפה שלי למשרד מביאה כל יום וופלים, מנטוס צבעוני, עוגיות, מאפינס כל חטיף

או מאפה אפשרי, ומה שיוצא זה עוד 4 קילו יותר והרבה עייפות.

אז התחלתי דיאטה, גם כדיי להוריד את המשקל העודף שממש מקשה עלי תזוזה וגם בשביל הבריאות.

בלי ממתקים, בלי קולה לתקופה הקרובה אלא באירועים מסויימים.

ספורט שלוש פעמים בשבוע. וכנראה גם מתחילה לעבוד בקרוב , ככה שלא יהיה זמן לחשוב על אוכל בכלל.

להתחיל לקחת ברזל באופן קבוע, למרות שהוא גורם לי להשמין באופן כמעט אוטומטי,

כי אני מתחילה לחשוב על בשר כשאני על ברזל.

ולאכול וחסה כמו הבחורות מהפרסומת שנכנסת להן מישהי עם טוסט שהן מזילות ריר רק מלראות איך היא מתענגת עליו.

אז אני לא ארעיב את עצמי כמו מלפני 4-5 שנים שהייתי גם 7 קילו פחות. ויכולתי ללבוש כל מה שרציתי אבל עדיין הרגשתי שאני שמנה. בניגוד לעכשיו שאני רואה דברים בפרופרציות. (וגם זה לא תמיד).

הפכתי לאדם שמן, במחשבה. בגישמיות אני לא כל כך יותר ממה שהייתי. הייתי שמנה יותר לפני שנה בערך.

אבל הפכתי להיות אדם שמן במחשבה, כל היום האוכל בראש שלי וכל הזמן אני חושבת איך להשיג אוכל ומאיפה וכמה.

ואתמול אכלתי כל כך הרבה עד שכאבה לי הבטן ורציתי להקיא, כי לפני זה לא יכולתי להפסיק. אז היה לי בולמוס. ועברתי אותו

אני צריכה לחיות איתו עכשיו ואני חיה. אני אתגבר עליו, ועל התקופה הזאת שדורסת מרוב עצבים שזורמים לי בגוף.

ואני מפסיקה עם הגלולות לחודשיים הקרובים, לתת לגוף להתנקות, ולהתחבר לנפש.

ובקרוב תור לשיננית בכדיי לפנק קצת את השיניים, אחרי הכל מגיע להן.

ביוני אני אגשים חלום לא כל כך קטן בכלל, ואלך להופעה של אייל גולן (שכל מי שקורא ויתיק יודע עד כמה אני אוהבת את השירים שלו).

*מקווה לחייך בקרוב, אבל באמת, כמו שאני אוהבת.

סיון.

הדבר שאני הכי לא רוצה בעולם הזה עכשיו זה ללכת לישון.

בידיעה שאני נכנסת למיטה לבד. לא בא לי בכלל. אני שונאת לישון לבד.

משום מה, דווקא השינה היא הנקודה הכי פגיעה שלי. לישון לבד זה, זה לא לישון.

זה סתם לעצום עיניים ולקוות להתעורר כבר מחר. ויכול להיות מאוד שבגלל זה אני עייפה כל הזמן.

כי אני רק עוצמת עיניים.