בזמן האחרון הבטן מתהפכת לי וההתרגשות מכרסמת בי.
הוא עוד מעט מגיע אלי! כל כך הרבה זמן אני מחכה לזה.
אני מתה שיגיע הרגע שנשכב על החוף ,נסתכל אחד לשניה בעיניים ונגיד :"את/ה זוכר/ת כמה חיכינו לרגע הזה?ועכשיו זה פה..אנחנו כאן!"
בטיול השנתי הדבר היחיד שעזר לי להעביר את הנסיעה מבלי להשתעמם דקה היה המחשבה עליו,
בכל מני סיטואציות ולווא דווקא חיוביות. אבל אין זה משנה בכלל, כי שלמות נשארת שלמות
והוא מושלם, בשבילי.:)
בטיול השנתי נסענו לצפון להר הגלבוע לטייל שם, זה היה אחד המסלולים הקשים שעשיתי , ולא בגלל המסלול
עצמו שהיה מעצבן נורא כי היו מלא ברחשים שנדבקו לכולם , וכל חצי שעה הפסקת סיגריה זה ממש לא כייף!
עשינו את המסלול בשלוש שעות כשיכולנו לסיים אותו בשעתיים.
הסוף היה ממש מציק ,הרבה כיפופי ברכיים מה שגרם לי לכאבים עזים באיזור זה. זה האיזור היחיד שכאב לי מתחילת המסלול.
אחרי שסיימנו את המסלול במקום שהאוטובוסים יחכו לנו היינו צריכים ללכת עד אליהם בשדה שיבולים מוזר כזה שבצידו יש צינור ביוב!
ממש דרך מקסימה לסיים את המסלול. אה כן, אין לדבר על זה
שהלכתי כמו שיכורה בגלל שהברכיים שלי רעדו וזה היה עוד 600 מטר עד לאוטובוס..אולי קצת יותר,לי זה היה נראה כמו נצח.
בדרך לאוטובוס אני והדר נכנסנו לשדה השיבולים והצטלמנו:) [תמונות יהיו כנראה כבר בפוסט אחר]. התיישבתי באוטובוס
והייתי ממש עצבנית, הרגשתי פיזית מאוד לא טוב . היו לי כאבי ראש,סחרחורות,
השרירים כאבו לי וכמובן ישנתי רק 3 שעות בלילה..תוספת מאוד חיונית לכל מה שכאב לי [איזה כייף להתלונן ננה בננה].
נסענו ואני כבר ממש לא זוכרת לאן, אולי זה היה כבר למלון המעפן הזה , עלק סביוני הגליל או משהו כזה..
אפילו מקרר לא היה לנו בחדר , הייתי באכסניה עם מקרר!!!ובמלון אין?!!!!!!!
הזוועה!
. היום הראשון נגמר איכשהו עם המון כאבים פזיים ומנטליים, מזל שהילה הייתה שם בשבילי [thank you darling]
וכמובן בייבי שהתקשר אלי למרות שכל 3 דקות השיחה התנתקה בגלל חוסר בקליטה.
לשמוע אותו פשוט עודד אותי נורא ויכולתי להרדם כ"כ בקלות.
כשהתעוררתי בבוקר של היום השני , התעוררתי עם חיוך :) הרגשתי הרבה יותר טוב ואפילו חן המחנך שלי אמר שכייף לראות
את החיוך שלי על הבוקר !:P [תודה חן, אני אוהבת אותך!].
התארגנו לארוחת בוקר זוועתית מהגהינום! מזל שאני בררנית באוכל כי אני בין היחידים שלא חטפו הרעלת קיבה , וגם אם כן זה לא היה חמור כמו של השאר , כי לפחות אני לא הקאתי או שלשלתי. [סיפורי אנקורי, הילדים שם הולכים ומספרים לך מה הם עשו בשירותים ואיך]. אחרי ארוחת הבוקר נסענו למסלול מים שהיה בןןןןןן- זונהה:)היה פשוט כייף!
בהתחלה לא רציתי להתרטב אז דילגתי בדיוק רק על האבנים החלקלקות עד שהגיע רגע שכמעט נפלתי
עם הפנים למים ומישהי תפסה אותי מאחורה [תודה ליטל].אבל שניה אחרי זה מעדתי עם הרגל לתוך המים ואמרתי לעצמי שאין טעם לנסות לשנות סדרי טבע , אני צריכה להרטב היום ויהי מה. אז דחפתי את כל הרגל למים ונתתי צווחה קטנה לעולם שידע שהמים קרים:) וכך המשכתי ללכת וזה היה פשוט כייף..לא היה לי איכפת בכלל מזה שיש לי גרביים ספוגות במים ושאני מרגישה בתוך הנעליים כמו בריכה קטנה.
לקראת הסוף נכנסתי למים שהיו טיפה מתחת למותן שלי וזה היה כייף:) באמת, פשוט כייף.
סיימנו את המסלול ונסענו לגבול לבנון והוציאו אותנו למרחב פתוח לעשות פינות שנטי..
נו באמת! שיא הקור אלוהים! אנחנו רטובים וכל מה שאיכפת לכם זה פינות שנטי מפגרות?!
ומה שאני לא מבינה זה איזור כזה מסוכן וגם ככה החיילים לחוצים שם מספיק אז עוד להביא אותנו לשם ולתת להם עוד סיבה לדאגה?נו בשביל מה?!?!?!
כולם קפאו מקור..ובסוף החלטתי להפסיק להיות מפגרת..למה לי לשבת ולרעוד מקור?אני ארקוד לי ואתחמם!
אז שמתי על עצמי את האמ.פי ורקדתי לצלילי מוסיקה שחורה [עד כמה שיכולתי עם השרירים התפוסים שלי]
לבסוף חזרנו למלון וחגגנו לילד מהכיתה יומולדת...הזמינו לו פיצה אישית! איזו חוצפה!!!אנחנו אוכלים אוכל של ערבים שלא יודעים לבשל [מוזר, חשבתי שערבים טובים בבישולים] והוא קיבל פיצה 5 כוכבים..הריר שנזל לי באותו רגע, אבל מהההה אכלתי לו קצת:)
מאוחר יותר בלילה הייתי לבד בחדר ופיצק התקשר , הייתה שיחה כייפית עם תכנונים כאלה ואחרים :) אז נשארתי עוד קצת ערה ונרדמתי כמו ילדה טובה:)
ביום השלישי מצאתי את חברי לשיחה טובה ומצחיקה אולג..שעשה את הטיול הזה מגרוע לגרוע פחות.
ישבנו כמה שעות טובות והוא מספר לי בדיחות ואני מביאה לו משפטים שנונים והוא נקרע מצחוק.
אי אי אולג..אתה כזה רוסי .אחמ..אוקראיני ,סליחה.
זהו...אחרי כמה שעות טובות עם אולג שעברו לי בטיל...הזיזו אותנו לכיוון הדשא הגדול ושם היה קיטרינג מופלא וטעים ביותר!!!!!!!!!
כל הכיתה שלי ישבה ביחד וזה היה כל כל כייף:) כולם דאגו לכולם..ממש משפחה קטנה:)
אחרי האוכל כולם נשכבו על הדשא מבסוטים שחבל על הזמן...ואני אומרת כזה "איזה כייף שסוף סוף אנחנו יכולים להגיד שאנחנו שבעים...איזה כייף" וכולם ביחד :" נכון..."
זהו..נרדמנו קצת על הדשא והתחפפנו לכיוון ראשל"צ:)
סיכום: מ1-10 אני נותנת לטיול הזה 6...כי בסה"כ הטעם המתוק נשאר בסוף ולא הטעם המר:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
פלח.
