עוברת עלי עוד תקופה רעה. אני תמיד נמצאת בסוג של משהו רע. אני פסימית ואוהבת לראות את הצדדים הכי שלילים. תמיד לפני השינה יורדת לי דמעה (דווקא מהעין עם הדלקת) ואני מרגישה פספוס עצום. על זה שאני לא ממצה את עצמי ומעולם לא מציתי. שהכל בא לי במלחמות בחיים וזה מעייף אותי.
אני מרגישה שלא משנה כמה נותנים לי הטבות אני נדפקת. זאת מן ראיה מעוותת כזו או שזה באמת ככה?!
לפעמים אני מדמיינת אותך לפני השינה, את הריח, השקע של הכתף ומנסה להירדם עם הזיכרון , לרוב זה גם מצליח לי. אני מדמיינת אותנו ישנים פה (בחדר החדש שלי), מתכרבלים. ואז אני מחזירה את עצמי למציאות ויודעת שזה רחוק ממני מאוד וגם לא בריא לי. אני חושבת על זוגיות חדשה, אני רוצה להיסחף באהבה חדשה ובריאה. אני תוהה איך אוכל להשאיר אותך מאחור? בתור החלק הזה שהוא כבר לא פעיל במובן הזה בחיי.
אני כל כך שמנה,מכוערת וטיפשה בזמן האחרון. בא לי להקיא מעצמי. אני באמת צריכה כבר חופש מהצבא. אמרתי למפקד שלי לפני כמה ימים שהדבר היחיד שהצבא לימד אותי זה להיות שקרנית, רמאית, גנבת וכו'. נעשיתי אדם שפל. האישיות הזאת שכל כך לא רציתי להיות.
הפכתי לבנאדם עצבני, מתנשא.
אני אעשה לעצמי פה רשימה בתקווה שבחודשים הבאים אצליח לממש אותה.
1) לרדת בדחיפות 3 קילו!
2) לחזור לקרוא, באהבה ובכמיהה כמו פעם.
3) לכסות את המינוס בבנק (שרק הולך וטופח)
4) לצאת למיוחדת ולחזור שפויה ולתת את מה שאני יכולה לסוף.
5) להסתפר! גוד, אני לא יכולה עם השיער הזה יותר, הוא כבד!
6) לשפר את הבגרות שלי בתנ"ך.
7) לחזור לעצמי- לחייך, להיות פעלתנית וכזו שאוהבת את החיים ולא מיואשת כבר בגיל 20.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
פלח.
