איך להתחיל לכתוב עכשיו, את כל מה שאני מרגישה, את כל מה שאני מנסה לשכוח, את כל מה שאני מדחיקה, אי אפשר להעביר הכל למילים... עם כמה שאני אשתדל לנסח זאת, זה לא יצא שלם אפעם.
הכאב הזה... שנמצא בלב עמוק בפנים , הכאב שאני מדחיקה אותו ,מנסה למחוק, להעביר...הכאב הזה בעצם לא נעלם. כן, אני כבר לא מראה אותו כלפי חוץ כמו פעם וכן אני לומדת גם להעריך תדברים הקטנים, אבל הכאב עדיין ישנו.
יש אדם החשוב לי מאוד, לא אחשוב פעמיים כדי לאמר שהוא החשוב לי מכל, אדם שאני מעריכה מכבדת ואוהבת מתוך הלב.. מעומק הלב, אהבה שלא אוכל להעניק לאף אחד, אדם שבשבילו אתן הכל, באמת שהכל. חתיך כזה שאין כמותו. הבן אדם עצוב וכואב הבנאדם הזה שכ'כ אוהב. אתה עובר תקופה קשה אני יודעת, תאמין לי אני מבינה. כואב לראות אותך ככה... אחרי תקופה כזו שחייכת כל יום, אחרי תקופה שבכל חיוך שלך שראיתי התמלאתי שמחה מבפנים, מהידיעה שטוב לך שאתה סוף סוף קצת מאושר. ועכשיו הכל חזר, אתה עצוב, אתה כועס, אתה מאוכזב. וזה כואב, בכל פוסט שלך הכאב שלי יוצא מהלב, הכאב הופך לדמעות שזולגות מתוך עיניי, ההרגשה שאין כבר את החיוך הזה, החיוך שבו אני מאוהבת, שממלא אותי שמחה, ושהבנאדם הזה שאני אוהבת ,כ'כ עצוב, גורמת לי להרגיש רע.
אהוב שלי רק תזכור שאני לצידך בכל רגע ובכל מצב, לא מבקשת כלום, לא אהבה ולא הערכה, מבקשת רק שתדע שאם אתה צריך משו אני כאן לצידך תמיד כדי להרים אותך. בחיים לא אתן לך ליפול.
למרות הכאב שמתרוצץ אצלי בלב, אני יודעת גם להעריך ולשמוח מהדברים הקטנים שבחיים מההנאות הקטנות. תודה ענקית לכל אלו שהם חלק מהשמחה שלי, תודה שאתם איתי במצבים האלו וגם בהפוכים, אני כ'כ שמחה שיש לי אתכם. בעיקר את השלושה שלי 3>
ואם אתם רואים שאני נופלת , ואם אתם רואים שאני כועסת, ואם אתם רואים שאני עצובה, ואם אני לא מתייחסת. כנראה שנקרע לי הפיוז וזה מה שיוצא בעקבות זאת, תזכרו רק שאני תמיד אוהבת.
אז הנה אחרי ים זמן שניסיתי לכתוב ולהעלות את הפוסט עכשיו נשאר לי ללחוץ על "שמור" וזה מועבר אליכם.
"מה שהייתי פעם מזמן...." - כ'כ מתגעגעת לתקופה ההיא, לתקופה שהייתי בה מי שאני הערכתי את עצמי ואהבתי את מה שאני. הכל פשוט שונה....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: