בשבועות לפני שנה אמא שלי הייתה בריאה.

זה לא יהיה ממש מדויק כי היא כבר הייתה חולה היא פשוט לא ידעה את זה והכל היה רגיל והיא הייתה לבושה כולה לבן והלכנו לחג אצל חברים שלהם ואמא הכינה סלט פירות ענקי עם פטל ושאר דברים טובים וכולם ממש התלהבו מהסלט הזה.

ואני לבשתי שמלה לבנה שהיא תפרה לי והיא צילמה אותי המון. תמיד בצד המצלם ולא המצטלם.

היינו כל כך מאושרים.

הכל היה רגיל. שגרה. שגרה זה מבורך.

והיום?

נשארנו שלושה... משפחה חסרה.

יום חמישי אנחנו טסים לרודוס-חמישי-שישי-שבת-ראשון. פעם אחרונה שטסנו ליוון זה היה אחרי שבועות לפני שנה.. בדיוק בתקופה שעכשיו.

היינו בכרתים כולנו.

היה טיול מהמם למרות שכבר אז אמא לא הרגישה טוב והשתעלה וקניתי נורופן בבית מרקחת ביוון כי לא היה להם אופטלגין.

היה לה קשה ללכת הרבה בגלל כל השיעול הזה והיא הרגישה על הפנים והיא לא רצתה שרופא יבדוק אותה שם. העדיפה לחכות לארץ.

היא נהנתה בטיול הזה ותמיד אמרה לי שם להנות מהרגע ומהטיול הזה... המילים האלו מקבלות משמעות אחרת עכשיו.

זו הייתה הפעם האחרונה שהיא טסה לחו"ל.

היום לפני שנה התחלתי לעבוד בעבודה שאני עובדת בה עכשיו. רציתי לעזוב אותה והיא לא נתנה לי, אמרה שעד שמצאתי עבודה טובה היא לא רוצה שאני אעזוב אותה. לימים, כשהיא כבר הייתה חולה מאוד, היא אמרה לי שהיא רוצה שאני אלך לעבודה להתאוורר קצת... וגם כדי שיהיה לי כוח לחזור לטפל בה.

כמה ריק לי בבית בלי אמא שלי.

מתגעגעת.