| המראת מעל הכל,
פרשת כנפיים,
חזרת אל המקור,
אין כבר שאלות
בלי לדעת למה,
בלי לדעת לאן,
את הולכת,
שלמה. |
כינוי:
מיליון רסיסים קטנים בת: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2014
מזל
בפעם
הראשונה בחיי הרגשתי כאילו אני נמחצת בין כדור הארץ לאדמה, שהכל נראה כל
כך אפל, שאין שום אור בקצה המנהרה, שהתהום שנפערה בחיים שלי גדולה מדי ושום
דבר לא יגרום לה להיעלם היה כשאיבדתי את אמא שלי לפני 5 וחצי חודשים. מאז
הפרופורציות שלי השתנו, הכל השתנה - המינוס בבנק הוא שולי, זה יעבור,
וויכוח עם חברה? לא נורא, יש גם ימים כאלה. יום קשה בעבודה? היום הבא אולי
יהיה יותר טוב. הכל מתגמד לעומת המוות, לעומת
השניה הזו שהחיים שלך מתרסקים לך מול העיניים. מאז היו ימים טובים יותר,
ימים טובים פחות, איזון, התרסקות, הכל ביחד. מערבולת של רגשות. והבית קר,
ריק, שונה, גם כשהוא מלא באנשים, גם שכולם צוחקים, גם כשהכל נראה רגיל - זה
לא. שום דבר כבר לא יהיה רגיל. החל מהישיבה מסביב לשולחן האוכל ועד לערבי
חג. כל יום שישי מבחינתי הוא יום שישי נוסף, אחד מני רבים, בלי קידוש עם
אמא, בלי הבישולים של האמא ובלי הנוכחות הכל כך מורגשת שלה. לא הייתי מתארת
לעצמי בסיוטים הכי נוראיים שלי שאמא תמות מסרטן. חבל שבמחלה הזו אין
התחשבות במקרים קודמים של סרטן. דודה שלי נפטרה מסרטן כשהייתי בת 15 וגם
דוד שלי חולה סרטן במצב קשה מאוד. הייתי בטוחה שדודה שלי תהיה האחרונה
שתמות מסרטן במשפחה שלנו אך מסתבר שהחיים חושבים אחרת ממני. סרטן זה עניין
של מזל. לפעמים זה גידול שאפשר להסיר בניתוח, לפעמים זה גידול שמתקדם לאט
ויש זמן לנטרל אותו, לפעמים זה גידול דורסני שמתפתח בקצב רצחני. לצערנו,
מזל לא היה כאן.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
