מרגישה שאני חיה בסיוט של עצמי ולא מצליחה להתעורר
התעוררתי היום בלעדייך והרגשתי שאני ריקה, שהגוף שלי ריק שאין לי נשמה ואני פשוט צל מהלך. וזה הרגע שאני שונאת, שמערכת יחסים שוברת אותי ואני לא זוכרת איך לנשום.
כאילו להתחיל מחדש ללמוד איך לדבר ואיך ללכת, עם מי לדבר לפני השינה? עם מי להתעורר בכל בוקר? הפעם זו הייתה פרידה אמיתית, בכל זאת גרנו יחד ועכשיו הכול משתנה, ואתה יודע שאני שונאת שינוים. בלילה אני עדיין מדברת אלייך, אומרת לך שאני מתגעגעת, ואם לא לאהבה אז לחברות שהייתה בנינו
אבל כולם צודקים, איך מישהו שאמור להיות החבר הכי טוב שלך מתנהג אלייך ככה? ביום אחד פשוט מפוצץ את הכול. ולא, לא עוזר שאומרים לי מזל שזה היה לפני שהיו לנו ילדים כי אם היה לי ילד ממך לפחות היה נשאר לי משהו להחזיק בו, זיכרון.
ואז אחרי יומיים שאני בוכה את נשמתי, אנחנו מדברים ואתה חוזר בחזרה, אחרי שאמרת לי שאתה לא אוהב אותי יותר
ואני כרגיל סמרטטת שלך
מקבלת אותך, למרות הכול כי אני פשוט לא יודעת איך לנשום בלעדייך
אבל יודעת שבתוך תוכי, וזה הסוד הקטן שנשאר רק שלי
אולי כבר אני לא אוהבת אותך
בבלוג זה
בכל הבלוגים
