זה משפט שאני אומר כל הזמן לחברים שלי, זה כאילו כל תחילת שיחה אני אומר את זה.

יום חמישי היה יום נוער עירוני בכפר סבא והקהילה של הRD&D עשתה שם ארנה(זירת קרבות) ופינה למשחקים שולחניים.

כמה שבועות לפניכן דיברתי עם חבר שלי, שאירגן את זה, ויידעתי אותו בקשר לקביים שלי ושאני יכול לעזור בלהביא אנשים.

הוא אמר שזה סבבה ושאני אהיה ליצן חצר ואקרא לאנשים לבוא לזירה.

אז ביום חמישי דיברתי עם המורה שלי לאנגלית שתסיע אותי לכפר סבא בדרך שלה הביתה.

היא הסיעה אותי לקניון ואני הלכתי ועזרתי למארגן ולעוד חבר שלי להכין את הזירה. אחרכך לבשתי את התלבושת של הליצן שהעלימה לי את הז', מסכה מוזרה של אריה עם שפם, כובע הפעמונים המגניב שלי והקביים, והתחלתי ללכת.

היו כמה ערסים קטנים מהיסודי בטח שאיימו שהם יפילו אותי אז אמרתי להם שאם הם רוצים להילחם בי שיהיה להם בכיף והובלתי אותם לזירה. אבל בכללי היה כיף. היו כמה(6, 7, 9, 20) בנות שביקשו לחבק אותי ואחת שרצתה שאני ארים אותה...:|

בסוף נכנסתי למצב חלומי, שבו אני מרגיש שאני ישן וחולם, אז אמרתי לכולם ביי והמארגן של המשחק אמר שהייתי "בנזונה" שאני מאמין שזה היה מחמאה.

אחרכך דיברתי עם ידידה שלי במסנ בבית של סבתא שלי וסיפרתי לה על הבנות שרצו לחבק אותי, ואמרית שאני מתגעגע לחיבוקים. אז היא שאלה אותי אם ידידות שלי לא מחבקות אותי ואמרתי לה שזה לא אותו חיבוק... שעם חברה זה רגש הדדי שנובע מנפש חזקה ומשותפת לשנינו, ועם ידידה זה רחמים שלה עלי על זה שאין לי חברה

ככל שאני חושב על זה יותר אני מבין כמה שזה נכון...

אני ממש צריך חברה. אבל הבעיה היא שלמשל בבצפר שלי בנות או שהן שונאות אותי, או שהן חארות או שהן ידידות שלי...

אני צריך חברה.