לפני כמה חודשים חבר שלי כתב מחזה והוא עומד לצאת בכפר סבא. הוא הזמין את כל החבר'ה לאודישנים וחשבתי, למה לא? אני שחקן טוב.

כמובן שלא התקבלתי. הוא הלחיץ אותי ואמר לי לעשות דברים טיפשיים. כאילו, מתישהו פגשתי אותו ושאלתי אותו אם הוא כבר בחר שחקנים, והוא בגיחוך אמר שכן. שאלתי אותו אם כל מי שהוא בחר יודע והוא בצחוק גדול אמר שכן.

כאילו לא מספיק אני איכזבתי את עצמי פעם שניה השנה הבנאדם גם צוחק לי בפניםC:

אז מתישהו שאלתי אותו אם הייתי בן 16 אם הוא היה מקבל אותי והוא אמר שכן, אבל עכשיו הוא לא מוכן שאני אהיה בקרבתם בחזרות כי אני אפריע... אוףף! מעצבן אותי שמחשיבים אותי לילד קטן! אני בן 14 אבל אני בוגר הרבה יותר!

ואני רואה איך שהם יושבים בחזרות, ולפעמים אני שומע אותם מצטטים קטעים מהמחזה, ומטריף אותי שאני לא בייניהם! כאילו, תן לי צ'אנס! בבקשה! :'(

זה ממש ממש מעצבן אותי והכי מטריף זה שאני לא יכול לומר כלום כי אם אני אגיד משהו "זה מה שייסמל לו כמה אני ילד קטן". אני מרגיש חסר אונים ואני שונא את ההרגשה הזאתי!

באמת, רק תן לי צ'אנס ואני אוכיח את עצמי. אבל איך אוכל להוכיח את עצמי אם לא נותנים לי צ'אנס??