אני יודע שהייתי צריך לצפות לזה, אחרי הקטע הקודם, שאחרי עליה כזו בחיים תהיה נפילה, אבל לא ציפיתי לזה ושקעתי בדיכאון. הדבר הכי טוב שקרה לי בחודש(?) הזה היה זה שכבר על הזין שלי מהילדה ההיא...(ראו ה-13(?) לינואר) היא נכנסה לכל חור הכי קטן בחיים שלי, אבל כבר לא איכפת לי, היא לא יכולה לדעת למה אני מדוכא, הפינה הקטנה הזאת, היחידה שהיא עוד לא נכנסה אליה, היא הפינה הכי נוחה שיש ועל הזין שלי כל העולם כשהיא לא נמצאת בה. לעומתה, בערך רוב שאר העולם עליה...

למה אני בדיכאון? אני בדיכאון בגלל געגועים לחברים מאחוה, כעס על חברים מהבית הקודם, כעס על הרגשות שלי שלא אמורים להיות, כעס על העולם ואיך שהוא מסתובב, כעס על הלימודים והמורים, אכזבה מהמשפחה...

לפרט? תמיד...

געגועים לחברים באחוה: זה התחיל בתור התקף נוסטלגיה, הסתכלתי על תמונות, זיכרונות, הסטוריות הודעות, וכו', וזכרתי כמה היה כיף, זכרתי איך היינו בחורף יושבים ליד האגם שנוצר מאחורי הקרוואנים, מטילים אבנים ומדברים, איך קיבלתי מכת חום בטיול אז המורה ירה בי ברובה מים, איך הם הקשיבו לי, ויכולתי לספר להם הכל(משהו שכאן אני לא יכול לעשות...), איך שישבנו בחבר'ה, בלי שאף אחד יצטרך להיות מישהו אחר כדי שיקבלו אותו, בלי שהיה החשש מאהבה, איך שביום שיא עשיתי טלנובלה ענקית עם ידידה שלי, איך שהראתי להם שירים, ועוד. הבעיה היא שהתקף הנוסטלגיה היה בערב, ואז, בזמן ששכבתי במיטה לחכות להירדם, היה לי זמן להפוך את הזכרונות לגעגועים, ואותם לדיכאון.

כעס על חברים מהבית הקודם: שוב, בהתקף נוסטלגיה דיברתי עם ידידה שלי מהבית הקודם, ואיכשהו שאלתי אותה אם היא מעשנת, ציפיתי לתשובה שלה, היא התחילה לומר "אממ... תאמת?" וידעתי שהיא תגיד אחרי זה לא, אז כששאלתי אם היא עישנה(בלשון עבר) אין לכם מושג איזו סטירה הרגשתי שקיבלתי כשהיא אמרה "כן". בהתחלה הכחשתי, חשבתי שהיא עבדה עלי, ואז היא התחילה גם לספר לי על זה שהיא חותכת ורידים, אני מכיר אנשים שמעשנים וחותכים ורידים, אבל אף פעם לא חשבתי שזה יתקוף אותי מהכיוון הזה, של החברים מלפני שעברתי. למרות שכשחושבים על זה, זו לא הייתה חברה על רמה, והגיוני שהם התדרדרו למצב כזה, פשוט ממש לא האמנתי... זה גרם לי לחשוב קצת חיובי על זה שאני לא במצב הזה, אבל עדין, היא כמו אחות קטנה שלי, לא יכול להיות שהיא הורסת לעצמה את החיים... אבל היא הפסיקה, אין לי מה לדאוג, אבל עדין, מאיפה לי שהיא באמת הפסיקה? מאיפה לי שהיא לא תחזור לזה? אני פוחד, אני פוחד שאקבל טלפון ממנה, והיא תגיד שהיא צריכה לברוח, ושיש לה חובות וסמים ומה לא, תקראו לי פרנואיד, אבל אני באמת מרגיש את זה...

כעס על הרגשות שלי שלא אמורים להיות: זה הרגשה שקיננה בי הרבה זמן, בקשר לאיזו ילדה בשכבה שלי, אבל תמיד הרגעתי את זה במחשבה שהיא לא מספיק טובה בשבילי, ושהיא פאקצה, ושאני לא צריך לשים עליה כמו כל הערסים בבצפר, ושהיא ילדותית, ושהיא לא שווה את המחשבות האלה, אבל עכשיו, אני חושב שזה מהפעם הראשונה שהיא אמרה את השם שלי, (לא ידעתי שהיא יודעת שאני קיים...) נכון, זה לא היה פניה אלי, אבל... בזמן החזרות, ישבתי על ספסל מאחור עד התור שלי, ואז הגיע חבר שלי, וידידה שלו, וישבו על הספסל שתפסתי לי, ואז גם היא באה בעמידה, לא התייחסתי אליה, או אל אף אחד אחר על הספסל, כאמור, אני בדיכאון עמוק, ואז, הידידה של החבר שלי קראה "* מה השעה?!" והיא(הילדה ההיא) אמרה "איך את קוראת לו כאילו הוא רחוק מכאן מכמה קילומטרים, כאילו *! מה השעה?!". אחרי שהיא אמרה את זה התחלתי יותר להקשיב למה שהיא אמרה, למרות שלא הראתי שום סימן לכך. אז החבר שלי צחק על איזה מישהו שהוא ביקש ממנו חמש שקל, אז הילד תיקן אותו ואמר בקול פלצני "חמישה שקלים" ואז הוא אמר כמה שהילד הזה אידיוט, והיא מחתה! כאילו, היא פאקצה סנובית! היא אמורה לומר משהו על כמה שהוא נודניק, ושהוא חנון, אבל לא, היא אמרה שהיא מתה עליו, ושהוא חמוד... פאקצה לא אמורה לומר את זה... ומאז התחלתי לחשוב, אולי היא לא פאקצה... אולי היא באמת כן מתאימה לי... אבל לא, היא כאילו בקצה אחד של המעגל החברתי, ואני בקצה השני, אבל שוב, זה מעגל... אז עם הזמן התחלתי להודות-קודם בפני עצמי, אחרכך בפני אנשים שלא מכירים אותה, שאני דלוק על הילדה הזאת, נכון, דלוק זה יותר מידי, אבל לפחות זה לא אוהב... עדין, אני בדיכאון מזה שאני לא אמור להרגיש אליה כלום, כאילו, אני הולך נגד החברה, נגד הערסים, למה אני נדלק עליה...

כעס על העולם שמסתובב: הקהילה החליפה יו"ר, והייתה אתמול ישיבת סגל בבית שלו, אני זוכר איך סיפרו ביער על מישהו בקהילה שמשנה תספורת אחרי כל סקס שלו, ואני זוכר שמתישהו הוא עיצבן אותי(כולם זורקים הערות ציניות עלי על זה שאני צעיר, על זה שאני בתול, על זה שאני מתחיל, וכו') אז אמרתי לו לא להוציא את התסכול המיני שלו עלי, חח הכנסתי לו מתחת לחגורה. בישיבת סגל היו הרבה נושאים שדיברנו עליהם, והרגשתי מאוד קשור שם, מאוד חלק מהם, זה גרם לי דיכאון שזה לא ככה בדרך כלל, לא שם, לא בבצפר...

זה בעצם הדיכאונות הרצינים שלי, יש עוד, אבל אין לכם מושג כמה מדכא לכתוב את כל זה, במיוחד עם מטאל ברקע...

נ.ב

וואו הפוסט הזה ארוך...