פעם אחרונה שהצלחתי להתחבר לבלוג הייתה ב-2022
ומאז כל פעם שנכנסתי לאתר זה הראה לי מסך לבן
היום חברה מאוד טובה שלי מתקופת היסודי שלחה לי את הבלוג, עם פוסט שכתבתי, מלא ברגשות כעס על מקרה שקרה בשנת 2015, זה גרם לי להבין עד כמה אני מתגעגעת לבלוג, לכתיבה, יש לי כל כך הרבה על מה לדבר, על מה לכתוב, וכל כך שמחה שסוף סוף הצלחתי להתחבר (בתקווה שתהיה לי אפשרות להתחבר כל הזמן ולא יעשה לי שוב בעיות)
הסתכלתי על הפוסט האחרון שלי שבו דיברתי על האירוויזיון, עד כמה שאני אוהבת ומתרגשת לקראת האירווזיון כל פעם מחדש, עברתי שינוי בתקופה האחרונה, אני כבר לא מרגישה שהאירוויזיון מה שהיה פעם, סמל של אחדות, של מוזיקה, למרות שתמיד הייתה פוליטיקה בפורמט, זה הפך להיות מכוער, פורמט שמלא בשנאה, וכמובן שאני צופה, מנסה להישאר ניטרלית, ואני תומכת בזה שנשאר באירוויזיון, אסור לתת לאותן מדינות ששונאות אותנו את הניצחון, אנחנו צריכים להראות להם שאנחנו כאן כדי להישאר, שאנחנו לא נכנע, ולא ניתן לשנאה לנצח
השנתיים האחרונות היו סיוט מתמשך לכולנו, אין טעם להגיד למה, וזה הגיע אחרי פרידה כואבת, פרידה מבן זוג אחרי כמעט 11 שנים שהיינו ביחד, אני לא אפרט על הפרידה הזאת, עם כל הקושי שבדבר, הוא עשה את הבחירות שלו ואני צריכה להמשיך הלאה בחיים, לכוון למטרות, להגשים את עצמי וכמובן, למידה מטעויות ולקחת את הדברים החיוביים לקשר הבא שיגיע, מתי שיגיע, אני לא בלחץ, בזמן הזה החלטתי להשקיע בעצמי ובבריאות שלי.
בינתיים אסיים את הפוסט להיום, ומקווה שאוכל להתחבר באופן קבוע ולכתוב, על היום יום, דעות, מוזיקה, רגשות ועוד נושאים שאוליי יעלו בעתיד
