האי הבודד שלי

לפני שלוש שנים את הלכת .

לפני שלוש שנים הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותך .

לפני שלוש שנים הייתה הפעם האחרונה ששמעתי אותך .

אני זוכרת את היום הארור הזה לפני שלוש כאילו הוא היה היום בבוקר.

ה-25.2.2005 היה יום כ"כ ...

כ"כ..

כ"כ.... כ"כ...

מטורף.

הטירוף שהיה בלחפש אותך , הטירוף שהלך כשכבר איבדנו עשתונות.

איפה לא חיפשנו ?? עברנו כל בית חולים באזור ! לשאול אם הגעת ..

אבל כמובן , התשובה הייתה שלילית...

ואז בחדשות של חמש בבוקר..

שמענו שגופת צעירה מהפיגוע שהיה בסטייג' הגיע לנתיחה לאחר המוות במכון הפתולוגי .

הלכנו לשמה  מדאדים את עצמינו בכוחות האפסיים שהיו לנו .

נכנסים לחדר ומגלים את הנורא מכל ..

זאת אכן הייתה את .

את השבוע אחרי זה , השקנו את עצמינו ואת יגונינו היטב היטב בוודקה אבסולוט ,

לפחות בבקבוק אחד לכל אחד.

זה לא עצר מבעדך לבוא לנו בחלום ,

זה לא עצר מבעדינו לדמיין אותך בכל מקום ופינה.

כמה שעות לפני ההלוויה , נכנסו אני , שני אחייך ואביך לחדר . לוודא אכן שזאת .

היית כל כך שליווה , עם החיוך המיני מאוסי שתמיד היה מרוח על פנייך.

עכשיו כל מה שנותר ממך הוא האלבומים , השירים , הקלטות ובעיקר ..

הגעגוע.

ללכת לקברך כל יום ראשון ולטפח את מקום המנוחה שלך כמה שאנחנו יכולים ,

להגן על כבודך האחרון עם כל כוחותינו ,

בטח ששמעת שלפני חצי שנה רצו לתת קיצור בעונש המאסר לזה שהוביל את המחבל המרצח הזה אלייך ..?

ובכן .. הוא כבר לא יראה אור יום יותר בחייו ..

כמו שאת. את עכשיו בגללו בגן עדן והוא עכשיו בגלל התעקשותינו מבלה את שארית ימיו בצינוק .