האי הבודד שלי

הם בבית .

בארון.

הלב נצבט , אבל ידענו מראש .

לפחות יהיה להם מקום קבורה בארץ ישראל , הארץ שהם הגנו עליה בגופם .

יהיה להורים לאן לגשת, איפה להתפלל , איפה לבכות , איפה להניח תפילין.

סוף כל סוף הם יזכו לקדיש שהיה מגיע להם כל כך.

יש כאלו שרואים בעיסקה הזו כהשפלה למדינת ישראל .

אני אומרת להיפך , אני גאה במדינה שלי שהלכה באש ובמים כדי שהחיילים יגיעו הבייתה , שלאמם יהיה קצת , אבל רק קצת נחת.

יש כאלו שאמרו שהעיסקה הזו לא שווה את המחיר כי הם הרי מתים , ולא שווה להחזיר חיילים מתים הבייתה תמורת אנשים עם דם על הידיים שעדיין חיים.

לדעתי היא שווה את זה למרות כל הסיכונים שבדבר , העיסקה הזו נתנה לי קצת יותר ביטחון שעם יקרה משו למישהו ויחטפו אותו אז יעשו הכול כדי להחזיר אותו ולא ישאירו אותו כמו רון ארד שבמקרה זה אין מוצא .

הם הלכו עם חיוך והגנו על אדמתינו אז לכן מגיע להם הכבוד האחרון שאנחנו נלך עם חיוך היום כשחזרו מלבנון כשנתיים ו-4 ימים לאחר שהגיעו אליה...