דרך שכבה דקה של גומי ומתכת חלודה עבה מאד
של תאווה שיכורה;
אני חושב שכשהבגדים שלנו היו עלינו, הייתה לנו תמונה שונה בראש של
מה כל זה אמור להיות.
(תפסתי ראש, זה עזר לי לחדור הרבה יותר בקלות.)
אז יש הפרש בין הכוונה שלי למציאות.
הפסקול של הפגישות שלנו ממלא את הרווחים המביכים בין ה
נשימות המאומצות שלנו
והדבר היחיד שבין
ביני לבינך, זה
הדם שלך
והזיעה שלנו.
(אני יכול לטעום את הסיגריות על הלשון שלך בזמן שאנחנו
מעניקים זה לזה מנות קצובות של רוק כמתנה.)
עכשיו, אפשר להסוות את היללות האלה במנגינה,
ואני מקווה שזה יעזוב אותך,
ישאיר אותך מרותקת
ואני מקווה שתרגישי את מה שעשיתי בזמן שזה הוּגה.
כן, השתיקה דיי מרצה, בין הנשימות המאומצות שלנו
עכשיו זה נגמר
ואת אוספת את הבגדים שלך מהר,
וזה בכלל לא מה שהתכוונתי אליו.
(כשסיפרתי לה היא אמרה לי "טיפוסי ניו יורק.")
בבלוג זה
בכל הבלוגים
