| 2/2009
הינה הפרק השני בסיפור שלי :)
תהנו...
_________________________
פרק 2- "יום הולדת שמח"...
"היא לא מגיבה לזה טוב הלילה, ג'ק." הוא אמר והביט בה. גופה היה שרוי במצב שינה עמוק על מיטת מתכת מרופדת. זיעה קרה שטפה את מצחה וידיה החשופים. את ראשה הקיפה טבעת זכוכית, אליה חוברו כבלים המקושרים למחשב אחד גדול ומרכזי.
גופה רעד והיא הייתה לבד, כל כך לבד. לבד, עד כמה שבן אדם יכול להיות לבד בתוך ראשו שלו.
אבודה בתוך מסך לבן ונצחי של מחשבות טורדניות, מפוחדת, מלאת אי- וודאות עכשיו, יותר משהייתה בלילות האחרונים.
"כדאי שנפסיק עם הניסוי הזה, ג'ק," הוא פסק והביט בג'ק. "היא לא תעמוד בזה עוד הרבה זמן.."
ג'ק, אדם גבוה קומה, לבוש בחלוק רופאים לבן הביט בו לרגע בחיוך שבע רצון ואז חזר להתעסק במסך המחשב על השולחן מולו. הוא הביט בגוף הנערה הרועד על השולחן. ידיה ורגליה היו קשורות ולא היה ביכולתה או בכוחה להתעורר.
"זה ליל הניסוי האחרון, אלכס." אלה היו מילותיו הראשונות של ג'ק. "היא במילא לא תזכור דבר מחר בבוקר. תתעורר בחדרה, כמו חדשה, עם מצברי כוח טעונים ומלאים ותחזור לכאן, למנהטן." הוא פנה אל אלכס והביט בו במבט חודרני, ממלא את ריאותיו באוויר לפני שממשיך לדבר. "אני לא צודק, מר אלכס מית'ראנדיר?" האדם ושמו אלכס הביט בג'ק במבט מפוחד כעת.
"-לא.. אני לא מסכים שתחשוב ככה אפילו, ג'ק!" אלכס תקף במילותיו. הוא התקרב אל המחשב והביט מעבר לחלון זכוכית אל החדר השני, בו שכבה הנערה. "הניסוי מסתיים היום, כך הסכמנו. אני לא מוכן שתגעו בה במהלך המסע!" ג'ק התקרב אל אלכס ואחז בכתפיו. "היא ילדה גדולה, אלכס." מילותיו ננעצו בחזהו של אלכס כמו שברי זכוכית חדים במיוחד והוא הביט בג'ק במבט מודאג. "אתה, יותר מכל העולם חייב לדעת שלא נוכל לגעת בשערה מראשה, זה מעבר ליכולתנו. בשביל זה אנחנו צריכים אותך." אלכס התרחק בעצבנות ואחז בבטנו. "לא!" הוא אמר, כמעט בזעקה. "היה לנו הסכם, ג'ק, אני לא יכול לעשות לה את זה יותר!" ג'ק מחק את חיוכו. "אתה אביה, אלכס." הוא אמר בקול נמוך וחלש. "בין אם תרצה או לא, אתה האדם היחידי שבכוחו לרסן אותה." ואז- שקט.
החדר דמם, הקולות נבלעו בתוך האורות העמומים והמתח בין שני המבוגרים, הנועצים מבטים האחד בשני. אכן, הם היו שניים באותו החדר.
ג'ק, גבוה, לבוש בגדי רופאים, מעביר את ידו כעת בשיערו המלבין והשמנוני ואלכס, הדמות האבהית היחידה בחדר, בעל עיניים תכולות, מבט מודאג. הם היו שניהם והשקט...
אלכס היה זה שדיבר קודם. הוא הביט בביתו היחידה. "כל כך צעירה.." הוא לחש, כמעט לעצמו. "כל כך פגיעה.." "-אם כך, אתה מוכרח להבין, אלכס, שכולנו בסכנה כל עוד היא לא מרוסנת." "-הבת שלי לא תפגע בזבוב!" דמעה הופיעה על לחיו של אלכס. הוא הביט בבתו שוב.
"היא.. היא הבת שלי, תראה אותה, היא סובלת.."
ג'ק לקח נשימה אחת ארוכה ואז לחץ על כפתור אדום וקטן לצד מקלדת המחשב. דלת נפתחה מאחורי אלכס והוא מיהר להיכנס אל החדר השני. רופאים אחרים ניתקו את בתו מהחוטים שחוברו אליה והורידו אותה מהשולחן. אביה חבק אותה והוביל אותה אל מחוץ לחדר, מבלי להביט ואילו לרגע בג'ק, שליווה אותו ואת בתו אל היציאה מהבניין. אלכס השכיב את ביתו במושב האחורי של מכונית שחורה מסוג האמר והסתובב שוב. ג'ק עמד מאחוריו, מביט בו במבט החלטי.
אלכס פתח את פיו וברר את מילותיו בקפידה. "היא בדיוק איבדה את דודה, ג'ק." הוא אמר וג'ק לא השיב. "עוברת עליה תקופה לא קלה בכלל, היא צריכה את החופש הזה, את המרחק הזה מכולנו."
אלכס הביט אחורנית אל תוך המושב האחורי של המכונית, בתו הישנה נראתה לו שלווה ומוטרדת בו זמנית. "אני מתחנן בפניך, ג'ק, תן לה את החופש הזה."
ג'ק הביט גם הוא אל הנערה הישנה. המילים האחרונות שאמר היו מופנות דווקא אליה.
השעה הייתה שעת חצות והוא התקרב אל המכונית והביט בנערה היפה, שזה עתה התבגרה בשנה.
"יום הולדת שמח, סיירה" הוא אמר וחייך חיוך קטן לעברה...
____________________________
אז מה אתם חושבים? :)
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
