התלבטויותיו והתחבטויותיו של הומו דתי

כבר שנים שאני חוקר את החיה האנושית, ובעיקר את הוריאנט שלה המתכנה הומוסקסואל. במהלך העשור האחרון (פחות או יותר) יצא לי לדבר עם עשרות רבות (אולי אפילו מאות) של הומואים במגוון רחב של אופנים – פנים אל פנים, צ'אט, אימיילים, מסרים מידיים – ואני חושב שיצא לי לפגוש כמעט את הכל. פגשתי אנשים מדהימים ומעוררי השראה (בעיקר בפגישות פנים מול פנים) וגם אנשים נבזים ומעוררי גועל (בעיקר בצ'אט) וכל המנעד שביניהם.

בחודשים האחרונים, מאז שכדור הגירושים התחיל להתגלגל, אני מנסה להשתמש בכל הנסיון והחוויות שלי על מנת להגדיר לעצמי איך אני רוצה לחיות את החיים שלי. כל ההתפתחיות האחרונות בחיי גרמו לי לטלטלה עזה (כצפוי). הן גרמו לי להתלבטויות דתיות והחלשות בקיום מצוות (אם כי לא באמונה). הן גרמו לי להתבגר ולקחת יותר אחריות על חיי (אם כי לא מספיק). והן גרמו לי לחשוב על העתיד שלי.

אני תופס את עצמי כאדם דתי ומאמין (לא אותו דבר) וככזה אני שואף לנהל חיים של קדושה. אבל איך מנהלים חיים של קדושה בתור הומוסקסואל? שאלה קשה. לפיכך החילותי לחשוב על תשובות לדילמה הזו וקודם כל לסדר לעצמי בראש את האמונות שלי בנוגע לדת והומוסקסואלית.

האם אלהים אוהב הומוסקסואלים?

אלהים אוהב את כל ברואיו, שאם לא כן לא היה בורא אותם (ראו כוזרי) ולפיכך, כיוון שברא הומואים – משמע שהוא אוהב אותם. למה הוא ברא הומואים, ובאופן פרטני, למה אני נבראתי הומו? לא יודע. אולי כדי שיהיה מגוון באנושות, אולי בגלל האופי השונה של ההומואים, אולי כדי ללמד אנשים שלא כולם אותו דבר וצריך לקבל גם את השונה. אין לי ממש מושג – אבל אנחנו כאן וצריך לפעול.

מה זה חיים של קדושה?

אלו חיים שתורמים לרוממותו של הקב"ה בעולם. שלוקחים את כל האמצעים הגשמיים שעומדים לרשותנו – ומעלים אותם לרמה גבוהה יותר של מוסריות. חיים שמתאימים לכתוב במסכת יומא פו. "'ואהבת את ה' אלהיך' שיהא שם שמים מתאהב על ידך. שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות. מה הבריות אומרות עליו? אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה, אוי להם לבריות שלא למדו תורה. פלוני שלמדו תורה, ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו. עליו הכתוב אומר 'ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר' ".

איך יכול להיות הומו קדוש, הרי זה אוקסימורון? הרי כתוב "וְאֶת-זָכָר לֹא תִשְׁכַּב, מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה: תּוֹעֵבָה הִוא"?

לפי תפיסתי איסור התורה מתייחס לאנשים המורגלים ב"משכבי אשה" – יצאו הומואים שאינם נמשכים לנשים והאיסור לא נוגע להם. וכבר כתב הרמב"ן ברוח זו בפרושו על הפסוק בפרשת ניצבים "לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה, אֶת-הַצְּמֵאָה" וכך הוא כותב: "...כי נפש האדם הרוה שאיננה מתאווה לדברים הרעים לה, כאשר תבוא בלבו קצת התאווה והוא ימלא תאותו אז יוסיף בנפשו תאווה יתירה ותהיה צמאה מאד לדבר ההוא שאכל או שעשה יותר מבראשונה, ותתאווה עוד לדברים רעים שלא הייתה מתאווה להם מתחלה. כי המתאווה לזימת הנשים היפות, כשיהיה שטוף בזימתן תבואהו תאווה לבוא על הזכר ועל הבהמה, וכיוצא בזה בשאר התאוות... ".

רואים בברור כי הרמב"ן מתיחס, לעניין משכב זכר, לא אל אדם שנולד כשהוא נמשך לגברים בלבד – אלא אל אדם הנמשך לנשים. וכבר יצא לי לפגוש בצ'אט אדם כזה אשר היה בוגד באשתו על ימין ועל שמאל, ונאף כבר עם עשרות נשים. אני פגשתיו בחדר ההומואים בצ'אט ושאלתי אותו "מה אתה עושה כאן?", לא היה ברור לי מה סטרייט מחפש בחדר של הומואים והוא ענה שהוא מחפש ריגוש חדש. סתם נשים כבר לא הספיקו לו, הוא היה חייב רמה גבוהה יותר של עוררות.

לענ"ד זה סוג האנשים אליהם מכוונים הפסוקים בתורה. ואנו נלך עם האופציה היחידה שנתנה לנו, שהרי היהדות בניגוד לנצרות איננה רואה במין דבר מלוכלך או טמא. להיפך, אדם מחיוב לדאוג להנאת אשתו מיחסי מין – ואם אינו עושה כן, עובר על איסור תורה. ואם אדם מחויב להנות אשתו בברור מחויב גם בהנאת עצמו, ואפילו שהוא הומוסקסואל.

אז מה עושים?

כפי שאלהים דורש מן הסטרייט "וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד", כך גם נדרש מן ההומו ודבק באישו והיו לבשר אחד. קרי חיים של קדושה על פי התורה הם בהכרח חיים של זוגיות. בברור אל לו לאדם לחיות חיים דקדנטים של קפיצה ממיטה למיטה ושני סטוצים וחצי ליום. בחיים כאלו אין קדושה אלא התבהמות. על ההומו המאמין למצוא לו את האיש המתאים לו ולהקים בית של מצוות, של מוסריות גבוהה ושל שמירה על עתיד האומה (במידת האפשר). בית שמשפיע את הטוב גם החוצה ושעליו יאמרו "אשרי בית זה" שיהא שם שמים מתאהב על ידו.

אני חושב שזה הדבר שעל ההומו המאמין לשאוף להשיג. כמובן שקל יותר להשיג את זה עם בן זוג דתי. אולם אפשר וזה גם לא קשה כל כך להגיע לכך עם בן זוג מבין ומקבל או מה שנקרא 'דתי פרנדלי'.

אז הנה. זה מה שאני שואף. למצוא לי את האיש שלי – ההומו הדתי \ פרנדלי שיאהב אותי ואני אותו – ויחדיו נקים בית של קדושה.

נ.ב: במבלך כתיבת הפוסט הזה לא הצלחתי לרשום את המילה הומוסקסואליות בלי שגיאות כתיב (מזל שאני מגיה). האם זה אומר משהו על הקבלה העצמית שלי?