רחוק מהבית זה כבר לא כמו פעם.זה כבר לא רחוק בשביל להתנתק, או בשביל להחזיר לעצמי קצת אוויר לריאות.
רחוק מהבית זה סתם כי יוצא או כי התחשק.
אין בי געגוע או תחושה של חוסר, אבל יש לי תחושה מסוימת שלא מצאתי לה שם עדיין. אולי יום אחד אמצא.
בכל מקרה, אני אוהבת כאן.
אוהבת את תחושת הנמנום התמידית, את יוסל'ה החתול המצונן ואת דודה שמתיישבת איתי לסיגריה בחצר.
אני אוהבת את התובנות, את הבדיחות הלא מצחיקות של סבא ואת הפולניות של סבתא שברגע שאני יוצאת מהחדר בבוקר היא מיד שואלת אותי "להכין לך לאכול? לשתות? את רוצה שוקו?"
אני אפילו מתחילה להתרגל לתקתוקים של השעון (טוב, אולי זה ייקח עוד קצת זמן).
כשיושבים כבר לשולחן אז אני אוהבת גם את הדג המלוח ואת חביתת העין ההפוכה ואת עוגיות הבריאות והמשמישים.
הדבר היחיד שאני לא מצליחה לקבל הוא המחשב של דודה. איי איי איי דודה צריכה להחליף מחשב כי הוא פועל כמו קשיש מאותגר ביותר.
(אבל אל תספרו לו שאמרתי את זה, שלא ייעלב לי פתאום ויפסיק לעבוד רשמית, כי גם אני וגם דודה נשתגע)
אני חושבת שאני אלך לישון עכשיו למרות שזה בטח לא יעבוד, אני אנסה לקרוא קצת.
מחר אני צריכה לקום מוקדם לעוד סשן תנ"ך מטורף לקראת הבגרות בראשון.
לילה טוב ציפורי לילה.