פרצוף כלבלב זה אינטיליגנטי

לא צחקתי כשאמרתי פעם (מספר פעמים) שאני מרגישה חלשה וריקה אחרי שאני פותחת את הדלת אל הפנימיות שלי. 

אתמול נשחקתי. דיברתי ודיברתי ודיברתי. אמרתי את שעל לבי, כרסמתי עוד חלקים עד שהתכלתי לחלוטין.

הרמתי את עצמי היום מהמיטה, פעלתי לפי התכניות שהנורמה הזרימה לראש שלי והרגשתי את הזיוף.

אני כועסת נורא על שאני לא יכולה לסמוך על אף אחד באמת. כועסת על זה שאף אחד לא יכול להבין את המילים שלי. בא לי לצעוק על כולם שילכו לקנות קצת תובנות כדי שאוכל לדבר איתם בלי להרגיש שאני מדברת לקירות. 

אני משאירה את הציפיות לכריות ומנסה לאמץ את ההווה.