פרצוף כלבלב זה אינטיליגנטי

השבוע נסעתי ברכבת ושמעתי מוסיקה. בהיתי כרגיל באנשים שסביבי, הסתכלתי קצת מבעד לחלון ואז קלטתי את כל הקרון מתפקע מצחוק. 

איזו תחושת פספוס הייתה לי באותו רגע, רציתי להחזיר את הזמן לאחור ולשמוע מה כל כך הצחיק את כולם בזמן שאני יושבת שם עם ליידי גאגא באוזניים ומבט תמוה מרוח לי על הפרצוף.

ביומיים האחרונים אני מסתמסת עם מישהו והרבה מהסמסים שלנו הם סיפורים קצרצרים שמעידים על מצב הרוח שלנו או על שטות שקפצה לנו לראש. אם מישהו היה לוקח את הזמן לנתח אותם, הוא בטח היה מוצא סיבה טובה ללמה כתבנו דווקא את מה שכתבנו. אני חושבת ששנינו די מתוסכלים מעצמנו ומהמחסור היצירתי שלנו. אז יוצא לנו לשוחח באופן מעט פואטי. לי זה גורם לחייך. וגם קצת עצב. 

העתקתי לפה סיפור אחד ואז החלטתי שזה נורא מתוק וגולמי ואמיתי להשאיר את זה כסמס בפלאפון שלי, רק לעיניי ולעיניו של מקבל הסמס. אז מחקתי.

תדמיינו.

אולי יחזור לי האומץ ואני אכתוב פה סיפור אמיתי עם התחלה וסוף ודמויות ומעט התפתחויות ומי ישמע, אולי אפילו יהיה שם איזה מסר.

נורא מתחשק לי להגיע לשיא הקלילות שלי!