לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

פרצוף כלבלב זה אינטיליגנטי

מקום בו ההשראה מקבלת מקום להישפך, הביקורת פורצת החוצה, החיים עוברים ברנדומליות מתסכלת ודפים שלא היו פעם עץ נערמים בתוך מחברת גדולה של כתיבה.

Avatarכינוי: 

בת: 32

MSN: 

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2013    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

BEST Buds For NEVER


עוף מוזר. אין צורך לסביר או לחפש משמעויות. אני עושה דברים בלי להבין אותם עד הסוף ולרוב אני יודעת מה יהיו ההשלכות. אבל אני פשוט לא מסוגלת להמשיך כמו פעם ולעשות מה שלא בא לי.

אז סיננתי. וסיננתי. ואמרתי שאני מתגעגעת ושיתקשר וסיננתי שוב. ואז כשהיתל בי וצלצל הביתה שתקתי במבוכה וסירבתי לצאת. אין לי סיבה ואולי יש לי אלף. מה שבטוח הוא שאני לא מתחרטת, כי באותו רגע כל מה שהתחשק לי לעשות זה לשבת עם אמא שלי בסלון ולראות תוכנית ריאליטי זולה אך מספקת.

 

אני צריכה שינוי נוף, ושינוי חברתי, ושינוי בכללי. אני צריכה להשתחרר מהצבא. מצחיק איך הכל מסתכם למסקנה אחת: בעיות שצה"ל גרם להן בעקיפין.

ברור שאני בבסיסי בחורה שלא סגורה על עצמה, ואפשר לומר שהגיוס לצבא גרם לי ללמוד על עצמי המון ולהשתנות, אבל בסופו של דבר, השירות שלי הוא כרגע מעכב צמיחה אחד גדול.

 

אבל בזמן האחרון אני יותר סגורה על עצמי. אני גם עושה דברים ש"דה אולד מי" מעולם לא הייתה מעזה לעשות. כמו לעלות על טרמפ או ללכת כמעט שעה וחצי מהרכבת הביתה ברגל. או להסתובב בתל אביב בלי לדעת איך להגיע למעוז חפצי ופשוט לשאול אנשים ולהסתדר ולא להתקשר לאלפי אנשים שיסבירו לי איך למצוא את הדרך. ולא לפחד מאנשים. ולהגיד מה שאני חושבת. ועוד כל מיני פיצ'עפקס קיומיים כאלה.

 

היום גם היה לי איזה פרץ שירה מטורף בשירותים הקטנים בקומה הראשונה. שם יש את האקוסטיקה הכי טובה בבית. ומראה די מחמיאה. אז עמדתי שם ושרתי, ופתאום הבנתי שאני יודעת כבר מזמן מה הכי טוב לי לשיר. ואני יודעת מה יושב עליי בול ומה מתאים לי ובאיזה "ז'אנר" כביכול אני הכי טובה. עכשיו זה רק להאמין ולפתח. אם בכלל אלך לכיוון הזה של מוסיקאית יוצרת רעבה ללחם (או במקרה שלי ללחם קל).

 

יש מצב שאתחיל ללמוד לנהוג בזמן הקרוב, והתחלתי לחשוב על מה אלמד אחרי שאשתחרר, ואני קצת משחררת את הרצועה בכל הנוגע לדיאטה. 

 

השורה התחתונה היא שאני בסדר. ושאני אהיה בסדר ושיהיה בסדר!

 

והחשוב מכל!

אני קוראת את החדש של פאולו קואלו "אלף" שמו, והוא מעולה ונפלא ושמימי ופותח סתימות בריאות ובנפש וסותם חורים בלב ובראש

 

נכתב על ידי , 9/1/2012 00:07   בקטגוריות שחרור קיטור, צבא, סיפרותי, אופטימי, ביקורת, ספרים, מטרה, מחשבות, מוסיקה, להקה צבאית, חיים, חיילת, חזרה לעצמי, אינדיבידואליות, חברים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שיגעוגים


לחזור מטירוף אחד לטירוף אחר זאת לא מתנה, זה כמו לירות בסנטה קלאוס בערב חג המולד. (American Dad).

 

יום ראשון התחיל מוקדם מידי, הופעת בוקר מיותרת לחלוטין במרכז רבין. אחר כך בערב הופעה מיותרת עוד יותר בבה"ד 20. נשארנו לישון בתל אביב אצל יובל כי היה מאוחר מידי ולמחרת בבוקר היינו צריכים להיות כבר ב6:30 בבוקר בתה"ש, לקחת את הציוד ולנסוע להופעה בלטרון.

ישנתי במצטבר שתי דקות ביומיים האלה. אחרי ההופעה בלטרון עוד חזרנו לקרייה ונשארנו שם איזה ארבע שעות בשביל שיחה חשובה עם המפקדת. לא יודעת איך לא נרדמתי לה על השולחן. 

 

חזרתי הביתה בסביבות חמש לכאוס מוחלט, אמא שלי מקיאה ובוכה ובקושי נושמת, לא יודעים מה קורה לה, מחליטים לנסוע לבית חולים, אבל אני ואחי נשארים בבית. הצלחתי להחזיק את עצמי ערה עד שבע בערך ואז נרדמתי ל17 שעות. 

 

מסקנה: אני צריכה להשתחרר מצה"ל

מסקנה 2: אני באמת בחורה טובה

מסקנה 3: קשה לי עם אנשים חסרי אונים

 

אה ומתישהו ביום ראשון הספקתי לחתום על כרטיס אדי. היה דוכן שלהם בכניסה לקרייה ופשוט באופן ספונטני לחלוטין כל הלהקה חתמה על כרטיס. 

זה עשה לי ממש בחילה אבל זה חשוב ואני שמחה שיצא לי לעשות את זה באופן ספונטני ומעט אימפולסיבי אחרת זה לא היה קורה לעולם אפילו שאני יודעת ששלמה אני בכל מקרה לא הולכת להיקבר עם כל הקעקועים שיש לי וכל הקעקועים שבטח עוד אעשה.

אניווי, ברכות למקבלי אבריי העתידיים. שאו ברכה.

 

עכשיו אני הולכת למצוא מוסיקה חדשה כי נרדמו לי האוזניים.

צ'או

נכתב על ידי , 8/11/2011 15:09   בקטגוריות שחרור קיטור, אהבה ויחסים, אופטימי, כרטיס אדי, מוסיקה  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



למה בסרטים


למה בסרטים הבחורים הביישנים נפתחים לכדי עולם ומלואו ובמציאות שלי הם עדיין מגמגמים בטלפון ומתביישים לעשות משהו מעבר ללהחזיק לי את היד?

חוץ מזה, אני חושבת שגם כשאגיע לתחנה האחרונה שלי לא אסע למסיבות בחיפה או בעין שמר ואשתה עד שאשכח איך קוראים לי.

נראה לי שאני אערוך מסיבות בחדר השינה שלי, אגביר עד הסוף את המוסיקה שאני אוהבת ואשקע לתוך עצמי. בתקווה שיהיה שם מישהו שישקע ביחד איתי.

 

 

שבוע הבא הולך להיות עמוס, אני אוספת אדישות ברגעים אלה ממש כדי לא להשתגע החל מיום ראשון.

 

"לא טוב היות האדם לבדו" יהודית רביץ

http://youtu.be/p5byVs7BwPA

 


נכתב על ידי , 4/11/2011 18:59   בקטגוריות שחרור קיטור, צבא, פסימי, אהבה ויחסים, אופטימי, בחור, מסיבות, מוסיקה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
28,988
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , משוגעים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל.Bobale אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על .Bobale ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)