פרצוף כלבלב זה אינטיליגנטי

לפני חודש נודע לסבתא שיש לה סרטן השד. הרגע הגיע אמבולנס ולקח את סבא עם חשש לאירוע מוחי נוסף. והראש שלי כואב. והעיניים שלי לחות. וסבתא שלי לא עומדת בזה. ובן דוד שלי עובר ניתוח בשבוע הבא. ואין כסף. ואין עבודה. והצבא, אחח הצבא.

עכשיו איך מתעסקים בזוטות? אני רוצה שיהיו לי רק זוטות, כמו פעם, שהכל היה עטוף צמר גפן ורוד והבעיה הכי גדולה שלי הייתה ללמוד לבגרות במתמטיקה

זה מה שנקרא ''ריל לייף" הא? טוב אז אם זה ככה אז אני לא רוצה. שימו אותי על הולד, שלחו אותי רחוק מכאן, תשמיעו לי פאנטונים של המתנה לנצח. כי אין לי זין להתמודד

והיא הכי מקסימה מכולן. ומתלהבת מהסלט שקצוץ דק ומהגזרה ומבגדים שלעולם לא הייתי עוטה על עצמי.

והיא שלי, אפילו שאני חולקת אותה עם עוד שניים. אבל אני הראשונה שלה.

והחיבוק שלה הוא אמיתי, והדאגה.

ופתאום גם אני דואגת. וטפו טפו טפו. וחרדות וקיום וחתונה ושתכיר את החתן ותבוא להופעה הראשונה והשניה והחמישים ותכין לי גפילטע בחגים.

והמלפפונים החמוצים ולא זורקים אוכל וניסיונות להבין מה זה טכנולוגיה ואיך לוחצים עליה.

באתי היום בשבילה, אבל אולי גם קצת בשבילי?