פרצוף כלבלב זה אינטיליגנטי

אם אני מקיצה משנתי כי אני שומעת את היבבות שתואמות את מיתרי קולך, זה אומר שאת לא בסדר -

אז אל תשאלי אותי למה אני מסתכלת עלייך ככה.

01:17

כבר מזמן לא נתפסו לי השרירים בגלל דברים גסים

01:19

היום אכלתי סמבוסק בפעם הראשונה

01:19

התובנה הקודמת לא ממש קשורה

01:20

בעצם רציתי לכתוב רק את השורה הראשונה אבל זה הרגיש לי ריק מידי וקצת פתטי בשביל להוות פוסט אז המשכתי מעט

01:28

התעסקתי בכל מיני דברים אחרים ושכחתי שהתחלתי לכתוב פוסט

01:36

חיפשתי תמונה שלי שמתקשרת לפוסט הזה

01:40

קראתי את הפוסט כמו תמיד בשביל לראות שאין לי טעויות כתיב המעידות על כישלון שכלי ו/או שכרות

04:31

קפצתי אחורה בזמן וקראתי את עצמי בנקודות שונות בחיי. ואז התחשק לי לחתוך את התמונה שהייתה פה

זה מתוק מריר. 

כשאני מטפסת כמה מדרגות למעלה, הוא מתדרדר וכלום לא עוצר אותו.

אני לא מצליחה לראות את העתיד שלו. הכל מחוק, מטושטש. למען האמת, אני מריחה פחד. 

הוא נודף אפילו מאלה שאמורים להחזיק את התשובות בכיסים.

"מה את רוצה ממני?" הוא שואל תמיד. אפילו היא לא יודעת. היא רק רוצה לנער אותו, היא רק רוצה את מי שהוא היה פעם.

נסיבות החיים כואבות לי בחזה.

זה לא נוגע בי, אבל הצרחות משאירות סימנים כחולים.