למי שעקב ולמי שלא: התקבלתי לשנה ב' ללימודים לתואר שני בפסיכולוגיה ובמדעי הקוגניציה באוניברסיטה העברית. אתמול הגעתי לקבל את המפתח שלי לחדר (וגם לדעת איפה הוא וכו') במעונות. מוזר לי לחשוב שאני אראה את זה בתדירות גבוהה מספיק כדי שאני ארגיש שזה קשור אליי, המקום נראה לי מנותק ממני. הדירה יותר, החדר פחות. אבל בכל זאת.
 עשיתי גם סיבוב באוניברסיטה, ביחוד איפה שאמורה להיות המחלקה לפסיכולוגיה. ושוב אותה תובנה: כן, זה אולי נחמד, זה מזעזע בעיצוב ולא נראה הכי עדכני שיכול להיות בעולם, אבל עדיין נחמד. נחמד, אבל איך זה קשור אליי? אני לא רואה את זה מאפיין אותי בצורה כלשהי. גם דיברתי עם אחת המזכירות כדי לברר פרטים לגבי משהו טכני שהייתי צריך לצורך המעבר בין האוניברסיטאות. לא חשבתי על זה בהתחלה. אבל בסוף השיחה פתאום נפל לי האסימון שסביר שאני אראה את האישה הזאת המון פעמים לאורך השנתיים הבאות, אז כדאי לארגן את הניסוח שלי ואת הגישה שלי אליה אחרת. ועדיין, מוזר לי לחשוב שאני באמת אהיה שם באמת שנתיים. שנתיים זה הרבה זמן...
 פתאום נפל לי האסימון כמה מוזרים הם מפגשים ראשונים, או חשיפה ראשונה לכל דבר שסביר שתראה עוד עשרות פעמים. אי אפשר לדעת לאן זה יתפתח, והתחושה הזאת של הזרות עשויה להשתנות מקצה אל קצה.
 ביום ראשון מתחילים הלימודים.