ילדה עם חיים מוזרים

וואי הרבה הרבה זמן שלא הייתי פה..

בזמן הזה המשכתי לרדת ולרדת במשקל ולהמשיך עם ה300 קלוריות המזויינות, להכנס חזק לאנורקסיה ולהרוס לעצמי את החיים!!! אני שמחה להגיד לכם, שבחודש האחרון אני תחת השגחה של רופא ודיאטנית קלינית, עליתי 6 קילו, אני שוקלת 48 קילו עכשיו וכמעט ולא אכפת לי

הגעתי למסקנה שהחיים שהיו לי הם שטחיים וריקניים לגמרי, ושכל מה שהיה לי נעלם לי והחלטתי לקחת את עצמי בידיים.

נזכרתי בפעם, בתקופה ה'שמנה' והמאושרת שלי,שכל החברים שלי אהבו אותי גם כשלא יצאו לי עצמות מכל מקום, ושהייתי נראית טוב לפני שהפנים שלי נהפכו לעצם עם שני משקעים שחורים באמצע הפנים ולפני שהשיער שלי התחיל לנשור ולהיראות כמו לא יודעת מה. וגם נזכרתי שהיה לי הרבה יותר קל ללמוד כשאכלתי כמו בנאדם. אהבתי את החיים למרות שהתחת שלי לא היה כזה חטוב. הייתי יוצאת לכמה מועדונים באותו לילה למרות שלא הייתי במידה XS.

היו לי חיים כאלה מאושרים!!! והגעתי למסקנה שעם האנורקסיה המעפנה הזאת אין לי כלוםם!! בגדים אפילו לא יכלתי לקנות..כל החולצות שמדדתי היו נראות עליי כמו שק..איך שהייתי נכנסת לחנות הייתי מבקשת מהמוכרת שתביא לי למדוד את החולצות הכי קטנות שיש לה, ולרוב הכל היה ע-נ-ק-י עליי..אם כבר משהו היה יושב עלי נורמלי הייתי קונה לא משנה אם זה הטעם שלי או לא..העיקר שיבוא עליי. לא יכלתי ללמוד, כל היום הייתי יושבת וסופרת קלוריות של מה אכלתי היום, ואם חססס וחלילה עברתי את ה300 קלוריות המוקצבות הייתי יושבת ומתאבלת על זה שעות, בוכה וחותכת את עצמי וכותבת דברים עם הדם, או שחורטת על עצמי דברים. הפסקתי לצאת הפסקתי לראות אנשים הפסקתי הכל.

כשהגעתי למצב שיותר מידי פעמים בשבוע אני לא הולכת לבית ספר כי אני לא מסוגלת לקום מהמיטה או כי אני דכאונית מידי או כי קר לי מידי למרות שבחוץ 40 מעלות , החלטתי שאני לא יכולה להמשיך במצב הזה יותר וצריך לשים לזה סוף. הרבה פעמים חשבתי על הדרך הקלה, מוות..הכי פשוט וקל. אבל בסופו של דבר בחרתי בדרך הקשה, להתמודד, לחיות.

והנה עכשיו אני אוכלת תפריט כמו ב-נ-א-ד-ם, ולפעמים קצת יותר!! (תשאלו אותי כמה קלוריות יש בו, אין לי מושגג הפסקתי לספור את הקלוריות המכוערות האלה, אבל אני מעריכה ש1000-1200).

וחזרתי לעצמי התמלאו לי הפנים, נהייתי פרה קטנה ולא אכפת לי! היו לי כמה רגעי שבירה, בכל זאת 6 קילו בפחות מחודש זה שינוי רציני, אבל שוב, בכל הזמן הזה לא הפחתתי לרגע משהו מהתפריט, ובטח שלא הקאתי וגם לא חתכתי כל הזמן הזה.

אפשר להגיד שהתחלתי דף חדש בחיים :] והיה חשוב לי לעדכן, לכל מי שהיה קורא את הבלוגים שלי..מוזר לי לקרוא את כל מה שכתבתי פעם, כמה שזה פתטי בעע