אחרי הבלוג האופטימי שכתבתי, אתמול היה לי דאון רציני, שלא קשור חס וחלילה להפרעת אכילה או משהו כי כבר אין לי את זה [למיטב ידיעתי]. פשוט הרגשתי שכל היום אני עסוקה בלציית לתפריט שלי, ולא עושה שום דבר שבא לי לעשות, וכשחושבים על זה, אין שום דבר בעולם שמתחשק לי לעשות.
בכל מקרה הנה משהו שכתבתי:
אין סיבה
להשתטח על המיטה ימים שלמים
ואין שום סיבה בעולם לצאת ממנה
גם אין מי שיוציא
זה מדכא
להחנק מדמעות
במיוחד כשאין סיבה
אבל שעות
הן לא פוסקות
אין מי שיפסיק
לפעמים זה מעייף
לא לעשות כלום
עוד יום
אפור ולא מועיל
חוץ מכלום לא עשיתי בו שום דבר
הלוואי והייתה לי סיבה
לעשות
נשבר לי מהפאלפון החצי שבור
שמכובה כבר שבוע
כי אני ל-א רוצה לצאת
אין לי שום סיבה לדבר
עם אנשים שיוצאים
במיוחד כשאני כל כך מגולפת
זה כמעט כואב
מחדד קטן תמיד נמצא איתי
עוזר לי לחדד את עצמי
כי לא הקאתי מספיק
יש כל כך הרבה סיבות
אבל לא הקאתי מספיק
אני באמת רוצה למות עכשיו
אין לי מקום
גם לא אצל העיור ההוא מהשמיים
רק לטיפשים מאמינים
יש אצלו מקום
קשה להאמין
שילמתי 20 כדורים
מה לעזאזאל אני עושה פה?!
במיוחד כשאין סיבה
להעמיד פני עיוור
כשהסבל שלי כזה שקוף
תן לי מזרון אצלך
להשתטח בו ימים שלמים
ואין סיבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
